זהר

ז) דכל חד הוה מזבח ומקטר, והוו נחתין חיילין דלעילא, וכד הוה נביא מיסר לון, מה כתיב בהון ולא שמעו לקול נביא וחוזה, ובמה הוה מיסר לון נביא, הוה אומר להון דיהון חזרין בתיובתא, ואי לאו ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה, ואינון הוו מזלזלין ביה, והוו אמרין אנן אומינן לאלין דממנן על מטרא, וכפינן להון לנחתא מטרא, וקודשא בריך הוא אחליף להון לממנן בשליחותיהו בגינייהו, וקטיל לון וחריב בי מקדשא בגינייהו, וגלו ישראל בין אומין דעלמא, ודא איהו חובא דאדם דגרם ליה חויא מיתה ליה ולאתתיה, דפתי לון בההוא אילנא, הדא הוא דכתיב כי יודע אלהי״ם וכו', ובגין דא מני קודשא בריך הוא לבר נש במה שהורשת התבונן אין לך עסק בנסתרות.

תרגום

ז) דכל חד הוה וכו׳. שכל אחד היה מזבח ומקטר, והיו יורדים צבאות שלמעלה וכאשר היה נביא מיסר אותם מה כתוב בהם ולא שמעו לקול נביא וחוזה. ובמה היה מיסר אותם נביא, היה אומר להם שיהיו חוזרים בתשובה, ואם לא ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה. והם היו מזלזלים בו, והיו אומרים אנחנו משביעים את אלו שממונים על המטר וכופים אותם להוריד מטר. והקדוש ברוך הוא החליף את הממונים בשליחותם בגללם. והרג אותם והחריב בית המקדש בגללם. וגלו ישראל בין אומות העולם. וזה הוא חטא האדם שגרם לו הנחש מיתה לו ולאשתו, שפיתה אותם באותו אילן, זה הוא שכתוב כי ידע אלקים כו', ומפני זה צוה הקדוש ברוך הוא לבן אדם במה שהורשת התבונן אין לך עסק בנסתרות.