זהר

ג) אמר רבי אלעזר והא בשכינתא לא כתיב בה בריאה אלא אצילות, ועוד דהוה ליה למימר ויברא יהו״ה את האדם, מאי אלהי״ם אלא שכינתא אתקרי אלהי״ם, ועל ההיא נשמתא דאתיהיבת בבר נש אתמר ויברא אלהי״ם את האדם בצלמו, בדיוקנא דשכינתא, ועל ההיא נשמתא אתמר אך בצלם יתהלך איש, דהא בזמנא דאסתליק מבר נש נשמתא לא יכיל לאתנענעא. אמר ליה, בריך ברי לעתיק יומין, וברי כל מאן דפגים האי דיוקנא, כאלו ממעט את הדמות, ושכינתא לא שריא תמן, ובההוא זמנא שלטין עליה כל מקטרגין מסטרא דההוא פגימו, ורזא דמלה על כי אין אלה״י בקרבי מצאוני הרעות האלה, הרעות מצאוני בגין דאסתלק שכינתא מני דאיהי אלה״י.

תרגום

ג) אמר רבי אלעזר וכו׳. והרי בשכינה לא כתוב בה בריאה אלא אצילות. ועוד שהיה לו לומר ויברא יי׳ את האדם, מהו אלקים, אלא השכינה נקראת אלקים. ועל אותה נשמה שניתנה בבן אדם נאמר ויברא אלקים את האדם בצלמו, בדיוקן השכינה, ועל אותה נשמה נאמר אך בצלם יתהלך איש, שהרי בזמן שמסתלקת מבן אדם הנשמה, לא יכול להתנענע. אמר לו, ברוך בני לעתיק ימים. ובני, כל מי שפוגם זה הדיוקן, כאילו ממעט את הדמות, והשכינה לא שורה שם. ובאותו זמן שולטים עליו כל מקטרגים מצד אותו פגם. וסוד הדבר על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה. הרעות מצאוני מפני שהסתלקה השכינה ממני שהיא אלקי.