זהר

ג) אמת איהו בסוף תיבין, ואינון בר׳א אלהי׳ם לעשו'ת, בר׳א אלהי׳ם א׳ת, ביה ברא עלמא, ועליה אתקרי וקיימא כל עלמא, וכל מאן דאומי בשקרא כאלו ותשלך אמת ארצה, ושקרא שלטא כביכול באתר דיליה דאיהו ירושלם, ודא גרים דאתחרב ביתא, ואתחזר עלמא לתהו ובהו, דהכי אוקמוהו חרב בית ראשון והארץ היתה תהו, חרב בית שני וחשך על פני תהום, דאמת הוא סביל עלאין ותתאין, ובזמנא דאתעביד שקרא יתהרס הבנין, בההוא זמנא אתמר בשכינתא נפלה לא תוסיף קום, הדא הוא דכתיב איך נפלת משמים הילל בן שחר, נפלה עטרת ראשנו, דאינון ה׳ עלאה ה׳ תתאה, ו' עמודא דאמצעיתא סביל תרוייהו, יסודא דכלא י׳, דא ברית, כל מאן דמשקר ועבר ביה, כאלו אעקר כלא ואפיל ליה, והאי י׳ היא אבן השתיה דמינה הושתת עלמא, ועליה אתמר אבן מאסו הבונים וכו', ואיהי יסודא דכלא, ועלה אתבני, ווי ליה למאן דחאב באות שבת ובאות תפלין ובאות יומין טבין ובאות ברית מילה, כאלו אעקר ליה מאתריה, ואהדר עלמא לתהו ובהו.

תרגום

ג) אמת איהו בסוף תיבין וכו׳. אמת היא בסוף תיבות, והן ״בר׳א אלהי׳ם לעשו'ת״. ״בר׳א אלהי׳ם א׳ת״. בו ברא העולם. ועליו נקרא ועומד כל העולם, וכל מי שנשבע בשקר כאילו ותשלך אמת ארצה, ושקר שולט כביכול במקום (נ״א גורש ממקום) שלו, שהוא ירושלם. וזה גרם שנחרב הבית, וחזר העולם לתהו ובהו. שכך העמידוהו חרב בית ראשון ​והארץ היתה תהו. חרב בית שני וחשך על פני תהום. שאמת היא סובלת עליונים ותחתונים. ובזמן שנעשה שקר יהרס הבנין. באותו זמן נאמר בשכינה נפלה לא תוסיף קום. זה הוא שכתוב איך נפלת משמים הילל בן שחר, נפלה עטרת ראשנו. שהם ה׳ עליונה ה׳ תחתונה. ו' עמוד האמצע סובל שניהם. יסוד הכל י׳, זו ברית. כל מי שמשקר ועובר עליו כאילו עוקר הכל ומפיל אותו. וזו הי׳ היא אבן השתיה שממנה הושתת עולם. ועליה נאמר אבן מאסו הבונים וכו׳. והיא יסוד הכל, ועליה נבנה. אוי לו למי שחטא באות שבת ובאות תפלין ובאות ימים טובים ובאות ברית מילה, כאילו עוקר אותו ממקומו, ומחזיר העולם לתהו ובהו.