זהר

ז) ובגין דא לאביו ולאמו לא יטמא, ודא איהו רזא מאן דאעיל מרשות הרבים לרשות היחיד, ובגין דא אמר אדם כי ימות באהל, דא אדם בליעל, ומסטרא דא בר נש רשע קרוי מת מעיקרא מקמי דאתברי עלמא, אבל לא אתמר על אדם דאיהו מסטרא דקודשא, וכמה טפשין אינון בעלמא דאמרין הא קודשא בריך הוא גזר על בר נש דימות, הדא הוא דכתיב אדם כי ימות, ואיך אמרין דלא יהא מיתה מיניה, וי לון דטב לון דלא אתבריאו בעלמא, דאלין אינון דשוין לון, שוין לאדם דאתקרי ישראל ולאדם בליעל, ואמרין כאדם טוב כחוטא כולהון שוין, יהיו כמוץ לפני רוח אלין חייביא דאמרי הכי, ומלאך יהו״ה דוחה מנייהו.

תרגום

ז) ובגין דא לאביו ולאמו וכו׳. ומפני זה לאביו ולאמו לא יטמא. וזה הוא סוד מי שמכניס מרשות הרבים לרשות היחיד. ומפני זה אמר אדם כי ימות באהל, זה אדם בליעל, ומצד זה בן אדם רשע קרוי מת מתחילה מלפני שנברא העולם. אבל לא נאמר על אדם שהוא מצד הקודש. וכמה טפשים הם בעולם שאומרים הרי הקדוש ברוך הוא גזר על בן אדם שימות, זה הוא שכתוב אדם כי ימות, ואיך אומרים שלא תהיה מיתה ממנו. אוי להם שטוב להם שלא נבראו בעולם, שאלו הם שמשוים אותם, משוים אדם שנקרא ישראל ואדם בליעל. ואומרים כאדם טוב כחוטא כולם שוים, יהיו כמוץ לפני רוח אלו הרשעים שאומרים כך, ומלאך יי׳ דוחה מהם.