זהר

ו) אדהכי הא סבא חד אזדמן ליה, ואמר רבי רבי, הא חזינא קרא דאמר באורייתא אדם כי ימות באהל, והא אורייתא קדם דאתברי עלמא הות, וחזינא דעלמא אקדים לאדם, דכל עלמא וצרכוי אתבריאו קדם דאתברי אדם, אי הכי מאי תקנתא אית הכא, אמר ליה סבא והא כתיב דנשמתין דצדיקייא אתבריאו קדם דאתברי עלמא, כמה דאת אמר בראשית ברא אלהי״ם ולית ראשית אלא נשמה, דאתמר ביה נר יהו״ה נשמת אדם, איהי נשמתא דאדם דלעילא, אלא אית אדם ואית אדם, אית אדם דאיהו אדם דנשמתא, ואית אדם דגופא, דאתמר ביה אדם להבל דמה, ועליה אתמר אדם כי ימות באהל, ועליה אתמר ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו, ודא סמא״ל אדם בליעל איש און, ואית ליה תרין נוקבין בישין, ועלייהו אתמר על כל נפשות מת לא יבא, לאביו ולאמו לא יטמא, ולית אביו אלא קודשא בריך הוא, ולית אמו אלא שכינתא, וכי לא אתמר בקודשא בריך הוא ובשכינתיה הלא כה דברי כאש נאם יהו״ה, מה אש אינו מקבל טמאה הכי איהו לא מקבל טמאה, אמר ליה והא כתיב את מקדש יהו״ה טמא ודא שכינתיה, אמר ליה ודאי דקודשא בריך הוא ושכינתיה לא מקבל טומאה, אבל כל מאן דסאיב אתר דאיהי שריא ביה אתחשיב ליה כאלו עביד ליה, ובגין דא לאביו ולאמו לא יטמא, ולית אביו אלא קודשא בריך הוא, ולית אמו אלא שכינתא, ודא איהו רזא מאן דאעיל מרשות הרבים לרשות היחיד, ובגין דא אמר ולא תחללו את שם קדשי, ודא אדנ״י, דאיהו רשות היחיד דאיהו יהו״ה יחידו דעלמא, ודא איהו אדם.

תרגום

ו) אדהכי הא סבא וכו׳. בינתים הרי זקן אחד הזדמן לו, ואמר, רבי רבי, הרי אני רואה פסוק שאמר בתורה אדם כי ימות באהל. והרי התורה לפני שנברא העולם היתה. ורואים אנו שהעולם הקדים לאדם. שכל העולם וצרכיו נבראו לפני שנברא אדם. אם כך מה תקנה יש כאן. אמר לו, זקן, והרי כתוב שנשמות הצדיקים נבראו לפני שנברא העולם, כמו שאתה אומר ​בראשית ברא אלקים, ואין ראשית אלא נשמה, שנאמר בה נר יי׳ נשמת אדם, היא נשמת האדם שלמעלה. אלא יש אדם ויש אדם. יש אדם שהוא אדם של הנשמה. ויש אדם של הגוף שנאמר בו אדם להבל דמה. ועליו נאמר אדם כי ימות באהל. ועליו נאמר ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרעו, וזה סמא״ל אדם בליעל איש און, ויש לו שתי נקבות רעות, ועליהם נאמר [ו]על כל נפשות מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא. ואין אביו אלא הקדוש ברוך הוא, ואין אמו אלא שכינה. וכי לא נאמר בהקדוש ברוך הוא ובשכינתו הלא כה דברי כאש נאם יי׳, מה אש אינה מקבלת טומאה כך הוא לא מקבל טומאה. אמר לו, והרי כתוב את מקדש יי׳ טמא וזה שכינתו. אמר לו, ודאי הקדוש ברוך הוא ושכינתו לא מקבל טומאה, אבל כל מי שמטמא מקום שהיא שורה בו, נחשב לו כאלו עושה לו. ומפני זה לאביו ולאמו לא יטמא ואין אביו אלא הקדוש ברוך הוא, ואין אמו אלא השכינה, וזה הוא סוד מי שמכניס מרשות הרבים לרשות היחיד. ומפני זה אמר ולא תחללו את שם קדשי. וזה אדנ״י, שהוא רשות היחיד שהוא יהו״ה יחידו של העולם, וזה הוא אדם.