זהר

ב) אמר ליה רבי אלעזר אבא, כיון דקודשא בריך הוא הוה ידע דאילנא דא הוה עתיד לגרמא מיתה לאדם ולכל בריין דעתידין למהוי אבתריה אמאי ברא ליה לאדם דעתיד למחטי קמיה, אמר ליה ברי דיוקנא דלעילא לא הוה שלים עד דברא לאדם, דהכי הוה אדם דלעילא כ״י לגבי אדם דלתתא, כגוונא דנשמתא לגבי גופא, וכמה דלא אית עובדא לנשמתא בלא גופא, הכי הוה צריך למעבד דיוקנא לתתא לאפקא ביה עובדא, וכלא כגוונא דלעילא, אד״ם איהו לחשבן זעיר דחנו״ך תשע נקודין, פעולה דיליה שכינתא כלילא בכל אתוון דאורייתא, וכלא כגוונא דלעילא.

תרגום

ב) אמר ליה ר״א, אבא וכו׳. אמר לו רבי אלעזר, אבא, כיון שהקדוש ברוך הוא היה יודע שהאילן הזה היה עתיד לגרום מיתה לאדם ולכל בריות שעתידות להיות אחריו, (כת״י מדוע ברא אותו, אמר לו, ואם כן) מדוע ברא את האדם שעתיד לחטוא לפניו. אמר לו, בני. הדיוקן שלמעלה לא היה שלם עד שברא את האדם, שכך היה אדם שלמעלה (כ״י לגבי אדם שלמטה), כמו הנשמה לגבי הגוף, וכמו שאין מעשה לנשמה בלי הגוף, כך היה צריך לעשות דיוקן למטה להוציא בו מעשה, והכל כמו (כ״י כמעשה) שלמעלה. אד״ם הוא לחשבון קטן של חנו״ך תשע נקודות, פעולה שלו השכינה כלולה בכל (כ״י מכל) אותיות התורה, והכל כמו שלמעלה.