זהר

א) בראשית דא מחשבה, אלהי״ם דא אימא עלאה עובדא, דתרוייהו דחילו ורחימו, את השמים דא קלא, ואת הארץ דא דבורא, ובכלא חאבו אדם וחוה, אפרישו בין אבא ואימא דאינון מחשבה ועובדא, ובין קול ודבור דאינון ברא וברתא, ובגין דא וישמעו את קול יהו״ה אלהי״ם מתהלך בגן לרוח היום, א״ת קו״ל דא עמודא דאמצעיתא, ושכינתא עמיה, יהו״ה אלהי״ם אבא ואימא, ואינון ארבע אתוון יהו״ה, י׳ אבא ה׳ אימא ו׳ ברא ה׳ ברתא, דאינון מחשבה ומעשה קלא ודבורא, ורזא דמלה מחשבה מצטרפא למעשה ודא רזא יו״ד דהיא י׳ וקלא ודבור דאיהו שמים וארץ וכל צבאם, קול דהוה אזיל בגן דא עמודא דאמצעיתא, שמע קליה דהוה אזיל בגנתא בענפי אילנא, מההוא אילנא דחאב ביה אדם קדמאה, דהוה אמר אילנא לסמא״ל חייבא נחש הקדמוני, רשע אל תגע בי, ובאן אתר הוה אזיל קלא בגנתא דאיהי אדנ״י דינ״א, לסטרא דשמאלא, דאתמר ביה ויהי היום ויבאו בני האלהי״ם להתיצב על יהו״ה, ודא איהו לרוח היום, ומה הוו אמרין בני האלהי״ם, אלא אתו להתיצב על מימרא דיהו״ה, דכד אמר קודשא בריך הוא נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אמרו אינון מה אדם ותדעהו.

תרגום

א) בראשית דא מחשבה וכו׳. ​בראשית זו מחשבה. אלקים זו אימא עליונה מעשה, ששניהם יראה ואהבה. את השמים זה קול. ואת הארץ זה דבור. ובכל חטאו אדם וחוה, הפרישו בין אבא ואימא שהם מחשבה ומעשה. ובין קול ודבור שהם בן ובת. ומפני זה וישמעו את קול יי׳ אלקים מתהלך בגן לרוח היום. א״ת קו׳׳ל זה עמוד האמצעי, והשכינה עמו. יי׳ אלקים אבא ואימא. והן ארבע אותיות יהו״ה. י׳ אבא ה׳ אימא ו׳ בן ה׳ בת. שהם מחשבה ומעשה קול ודבור. וסוד הדבר מחשבה מצטרפת למעשה, וזה סוד יו״ד שהיא י׳ (נ״א שהיא י״ה). וקול ודבור שהוא שמים וארץ וכל צבאם, קול שהיה הולך בגן זה עמוד האמצעי שמע קולו שהיה הולך בגן בענפי האילן, מאותו אילן שחטא בו אדם הראשון. שהיה אומר האילן לסמא״ל הרשע נחש הקדמוני, רשע אל תגע בי. ובאיזה מקום היה הולך הקול בגן שהוא אדנ״י דינ״א, לצד שמאל. שנאמר בו ויהי היום ויבאו בני האלקים להתיצב על יי׳. וזה הוא לרוח היום. ומה היו אומרים בני האלקים. אלא באו להתיצב על מאמר יי׳, שכאשר אמר הקדוש ברוך הוא נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אמרו הם מה אדם ותדעהו (ס״א אמרו הם מה אנוש כי תזכרנו וגו׳).