זהר

קצו) ותו נעשה אדם אנא יהיב ביה נשמתא, דכתיב בצלמינו, וכתיב אך בצלם יתהלך איש, ואתון יהבו ביה (צ״ל רוחא ונפשא), וארעא ארבע יסודין, וידמה לכלא עלאין ותתאין, ומה דרעינא דלהוי שליט וממנא עלייכו, אצדיקו דינא דילי, ויהא ברעו דלכון, דאנא אשרי שמי עליה, וחותמא דילי בידיה, דאיהו חותם הברית, מלאכיא דסטרא ימינא ברכו ליה, ואמרו נעשה ונשמע, הדא הוא דכתיב ברכו יהו״ה מלאכיו גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו, ודא מטטרו״ן, לקבליה יוסף לתתא, והוו אחרנין דהוו שנאין ליה ואמרו מה אנוש כי תזכרנו, ובגין דא ויבא יוסף את דבתם רעה, וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלום, ולאו דאינון אלין עז״א ועזא״ל, אלא אינון אחרנין דאתכנשו עמהון.
(אמר המגיה זה מצאתי בס״א וטוב לשומו כאן)
דבר אחר זה ספר תולדות אדם וכו', זה תרין עשר אנפין, דאתמר בהון ופני אריה אל הימין לארבעתם, ופני שור וגו', ופני נשר וגו', ביום ברא אלהי״ם אדם חיה רביעאה, וצריך לאסתכלא בהון, באנפין בארבע גוונין דנהרין בהון ארבע חיות, דאתמר בהון פנים בפנים דבר ה׳ עמכם, ובמשה נאמר ודבר ה׳ אל משה פנים אל פנים, בתר דאהדרו לאחורא, קודשא בריך הוא הדר לון אחרוי, ודא איהו וראית את אחורי ופני לא יראו, ואלין אינון פנים דנראין ופנים דאינן נראין.
אנפין חוורין בענוה, אינון אנשי חיל, אנפין סומקין בבשת, דאית לון כסופא מן שמיא, אינון יראי אלהי״ם, אנפין ירוקין באורייתא, אינון אנשי אמת, אנפין אוכמין במצוה, דאיהי תפלה דיד, ותפילין במשכא אוכמא, אינון שונאי בצע, אבל אנפין בלא ענוה ובלא בשת ובלא תורה ומצוה, אינון תהו ובהו וחשך ורוח, דאתמר בהון והארץ היתה תהו ובהו וכו', דאינון אחזרין עלמא לתהו ובהו, אנשי חיל מזרעא דאברהם, דביה שכינתא תתאה, יראי אלהי״ם מזרעא דיצחק, דביה שכינתא עלאה, דהיא אוצרא לחכמה, אנשי אמת מזרעא דיעקב דאתמר ביה תתן אמת ליעקב, וביה ו' דאיהו תפארת, שנאי בצע מסטרא דדוד דאיהו רגלא רביעאה וביה י׳, דאתמר ביה בגינה ודוד הוא הקטן, האי איהו שמא ההו״י, ובגוונא אחרא אתפריש לזמנין הוה״י שכינתא עלאה ותתאה עמודא דאמצעיתא בינייהו, ובגוונא אחרא יהו״ה מסטרא (דמשה) דמטטרו״ן, גוונין מתהפכין לשית סרי בשכינתא כד איהי צריכה לתתאין, ודא איהו דאמרו מארי מתניתין, דבר נש דצריך לבריות אנפוי משתנין ככרום, דאתהפך לכמה גוונים, ואית הפוכא דגוונים לטב דנהרין בנהורא, ואינון מרקמן מכמה גוונין, וכל האי בגופא, כגוונא דעדן דאתברי בשמא דיהו״ה.
כל גוונין וציורין דאלין גופין, ואינון כגוונא דנובלת אורה דלעילא גלגל חמה, ועלייהו אתמר פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, וכך דיוקנא אית ליה ארבע גוונין, דאית גוונא חוורא סומקא ירוקא אוכמא, נימין אינון כוכביא ומלאכיא וממנן דתליין מאנפין כחושבן נימין, וכלהו משמשי לאנפין.
פומא פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות, פה איהו ברזא דכרובים, דאתמר בהון והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה, אלין שפוון כד אתפתחו אתפתחו באדנ״י יהו״ה, כמה דאת אמר אדנ״י שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך.
ואמרו מארי מתניתין, כל הכורע כורע בברוך, וכל הזוקף זוקף בשם יהו״ה, כד איהו כורע כרובים סוככים בכנפיהם, ודא איהו סכוך דסוכה, דאיהו כ״ו ה״ס, וסימנא יהו״ה אדנ״י, פורשי כנפים למעלה איהו רמ״ח, כל הזוקף זוקף בשם, בתרין שמהן דאינון אהי״ה יהו״ה, וסימנא י״א י״א, צ) יהו״ה אלהינ״ו יהו״ה אחד, חכמה ובינה עלייהו אתמר והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה, יהו״ה אחד עלייהו אתמר סוככים בכנפיהם על הכפרת ואינון ו״ה.
דבר אחר והיו הכרובים, אינון צורת אדם, דאיהו יו״ד ה״א וא״ו ה״א, פורשי כנפים למעלה י״ה, סוככים בכנפיהם ו״ה, דאינון ארבע גדפין, ועלייהו אתמר ואשא אתכם על כנפי נשרים, וכרובים תרין שפוון, על נס היו עומדים, דא לישנא, וישמע את הקול, קלא דנפיק מגרון, וידבר אליו דבור דפומא, וקלא ודבור תפארת ומלכות, ועשר אמות ארך הקרש, ועלייהו אתמר תורת אמת היתה בפיהו, דא פומא היכל, ועליה אתמר אדנ״י שפתי תפתח.
מלגאו מניה קדש הקדשים ודא לבא, כרובים כנפי ריאה, עלייהו אתמר והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפרת, דא כפרת הלב, דתמן נר ה׳ נשמת אדם, ופניהם איש אל אחיו תרין כליין.
בלבא דאיהו קדש הקדשים אית תרי בתי, בחד סם חיים, ובחד סם מות דאיהי אש, כהנא רבא דעאל לקדש הקדשים, אם זכה סם חיים הוה נפקא מתמן ונהירא באנפוי, וקלא ודבור הוה נפיק מתמן מקודשא בריך הוא ושכינתיה, ואם לא זכה סם המות הוה נפיק מסטרא דשמאלא, והוה קטיל ליה, ומאי ניהו כהנא בגופא, אלא נשמה ורוח ונפש, אינון לקבל כהנים לוים וישראלים, תלת צלותין לקבל תלת קרבנין, ואינון מאכלין דקודשא בריך הוא ושכינתיה.
אם הוה עאל בשכינתא דאיהי סם חיים, סם חיים הוה נפיק לקדמותיה, ואם לאו הא סם המות לקבליה, דאיהי מרה אוכמא, ומינה ימות בר נש בעניות, ואיהי לסטרא שמאלא דלבא, ודא טחול.
בני אהרן רוח ונפש, דאהרן איהו נשמה, תלין בנוי נצח והוד, אם יעלון קרבנא כדקא יאות, הא סם חיים, ואי לאו הא סם מות, דאיהי מרה, אש זרה אוקיד לון, דכתיב צד) ויקריבו לפני ה׳ אש זרה וגו', ותצא אש וגו', אינון סליקו לה מאתרהא, ועאלו לה קמי מלכא ללבא, ולא הוה להו רשו למיעאל לתמן, בה קודשא בריך הוא נטיל דינא בהון.
שפוון עקימין, לית רשו לכהנא לקרבא בהון קרבנא, דעאל קדם ה', דעלייהו אתמר מעוות לא יוכל לתקון וכו', וכן עיינין עקימין פטורין מן הראייה, דנחש עקלתון תמן, דאיהו נטיל נהורייהו, ופומא אטימא אתקרי טומטום, ואנדרוגינוס איהו דיוקנא דזכר ונקבה, כגוונא דא איהו בר נש דקליה ודבוריה כנוקבא, ומאן דאיהו חציו עבד וחציו בן חורין, חציו עבד דיצר הרע, וחציו בן חורין דיצר הטוב, כל אלין פטורין מן הראיה, בזמנא דנפקין מן גופא, נפשא דאיהי כגוונא דא, לית לה לשו לאסתכלא בשכינתא, ולאתחזיא קדמהא בשעת פטירתה מן גופא. פומא דאטימא בדבור, אבן דאיהו יצר הרע שליט עלה, ואתקרי טומטום, בגין דא פטור מן הראיה, דנשמתא ורוחא ונפשא בגין דא ייתון בגלגולא, עד דאתחזרן שלמין לאתרייהו כמה דאתייהיבו, כמה דאת אמר והרוח תשוב אל האלהי״ם אשר נתנה, ומינה אוליפנא קל וחומר באחרנין דאינון נשמתא ונפשא, ולא עוד אלא דקרא אסהיד עלייהו הן כל אלה יפעל א״ל פעמים שלש עם גבר.
ומאן דייתי בגלגולא זמנא קדמאה אם ייתי חוור, אתקיים ביה קרא אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, ובמה יתיידע בר נש דאיהו בגלגולא קדמאה, אם הוא קליה כשברים או כתרועה, וגופיה ואנפוי חוורין, אם הוא קליה כשברים איהו מזמנא קדמאה, ואם קליה כתרועה איהו מזמנא תניינא, ואם גופיה ירוקא ואנפוי ירוקין וקליה תקיעה איהו מזמנא תליתאה, ואם הדר לגווניה, קליה כתקיעה וגופיה חוור ואנפוי חוורין, דא איהו כגווניה קדמאה, כמו דאוקמוהו ביין דהחמיץ דחזר לגווניה קדמאה, כגוונא דא בהפוכא לטב, וכן אנפוי סומקין וקליה כשברים, ואנפוי ירוקין וקליה תרועה, הא אתתקן.
ועוד אשכחנא, בר נש דכל ציורין דיליה בארח מישר, שקילין בתקלא, ולזמנין שפוון אינון עבים, ונפקין מתקונא דציורין ודיוקנין אחרנין, או אינון ארוכין או אינון קצרים, תא חזי ואתה תחזה מכל העם, הכא אוקימנא למנדע תקונין אלין, אנשי חיל עיינין, יראי אלהי״ם אודנין, הדא הוא דכתיב ה׳ שמעתי שמעך יראתי, אנשי אמת חוטמא, שונאי בצע פומא, אם חוטמא לאו איהו בשוה עם תקונין אחרנין, דעיינין אריכין, ואנפין אריכין, ואודנין אריכין, ופומא אריכא, וחוטמא עבה, תמן אתגליא גלגולא דנפשא, ואם עיינין לא בשוה מאחרנין, תמן אתגליא גלגולא דנשמתא, ואם אודנין לאו בשוה, תמן אתגליא גלגולא דרוחא, פומא בגין דאיהי כללא דכלא, אם לאו איהי בשוה, הא אתמר ביה פקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים, ואם על ארבע גלגולין לא אתתקנת, אתמר בההיא שעתא ועל ארבעה לא אשיבנו.
וכל נשמתין דאתיין תלת זמנין ולא מתתקנין, אתקריאו פושעי ישראל ערב רב, אבל צדיקיא דבכל זמנא דייתון מתתקנין, יתון עד ארבעה, אפילו עד שתין דור, ודא איהו דור הולך ודור בא, ודא נשמתא דאיהי משה רבינו, כלילא משתין רבוא, ושכינתא עלאה דאיהי נשמת חיים כד שריא במשה, אתחשב ליה כאלו אתא בשתין רבוא, ובגינה אתמר אשה אחת ילדה ששים רבוא בכרס אחד.
ואינון מרעין דבני נשא, דאתמר בהון וחלים רעים, רפאות תהי לשרך, כד אינון ברישא דצדיקיא, אבל כד אינון ברישא דרשיעיא, כנסת ישראל אמרת לגבייהו אל תראוני שאני שחרחרת, דאלין שריין לון לפתאה לבני נשא, כמה דהוו מפתי לישראל בעגלא בשית שעתין, הדא הוא דכתיב וירא העם כי בשש משה, הא אוקמוהו בשית שעתין עבדו ית עגלא, בין שש לשבע, אפרישו בין עמורא דאמצעיתא לשבע, דגופא ושכינתא, ובגין דא מני קודשא בריך הוא לאפרשא לון משבע, הדא הוא דכתיב ז)אך ביום הראשון, אך חלק בין שית לשבע, בגין דא אמרה כנסת ישראל ששזפתני השמש, שש זפתני השמש, דאסתלק מני ו' דאיהו השמש, דנהיר בשית תיבין דאינון שמע ישראל ה׳ אלהינ״ו ה׳ אחד, והא אתמר.
דבר אחר זה ספר תולדות אדם, אמר רבי שמעון, זה ספר דא צדיק חי עלמין, דאיהו אפיק תולדין, זה ספר ודאי ולא אחרא, ואינון תולדות אדם, ההוא דאתמר ביה כתפארת אדם לשבת בית, מאן בית דיליה, דא שכינתא, ורעיא מהימנא אנת הוא כדיוקניה, ולך חילא לאסתכלא בדיוקנין דבני נשא, בציורין דההוא דאתמר ביה בדמות אלהי״ם ברא אותו, דכל ציורין דבני נשא אינון רשימין בכורסיא, ובגין דכל כורסיא ומרכבתא דאנת זקיקא, אנת אית לך חילא לאסתכלא, בגין כך ואתה תחזה מכל העם וגו'. (עד כאן ההג״ה מספרים אחרים)

תרגום

קצו) ותו נעשה אדם אנא יהיב וכו׳. ועוד, נעשה אדם, אני נותן בו נשמה שכתוב בצלמנו וכתוב אך בצלם יתהלך איש, ואתם תתנו בו (צ״ל רוח ונפש), והארץ ארבעה יסודות, וידמה לכל עליונים ותחתונים, ומה שרצוני שיהיה שולט וממונה עליכם, הצדיקו הדין שלי, ויהיה ברצון שלכם. שאני אשרה שמי עליו, והחותם שלי בידו, שהוא חותם הברית. מלאכי צד ימין ברכו אותו ואמרו נעשה ונשמע. זה הוא שכתוב ברכו יי׳ מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, וזה מטטרו״ן, כנגדו יוסף למטה. והיו אחרים שהיו שונאים אותו ואמרו מה אנוש כי תזכרנו, ומפני זה ויבא יוסף את דבתם רעה, וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום. ולא שהם אלו עז״א ועזא״ל, אלא הם אחרים שנאספו (ס״א שנכללו) עמהם.
דבר אחר זה ספר תולדות אדם כו׳. ז״ה שנים עשר פנים, שנאמר בהם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור וגו׳ ופני נשר וגו׳. ביום ברא אלקים אדם חיה רביעית. וצריך להסתכל בהם. בפנים, בארבעה גוונים שמאירות בהם ארבע חיות, שנאמר בהם פנים בפנים דבר יי׳ עמכם. ובמשה נאמר ודבר יי׳ אל משה פנים אל פנים. אחר שחזרו לאחור, הקדוש ברוך הוא החזיר להם אחוריו. וזה הוא וראית את אחורי ופני לא יראו. ואלו הם פנים שנראים ופנים שאינם נראים.
פנים לבנים בענוה, הם אנשי חיל. פנים אדומים בבשת, שיש להם בושה מן השמים, הם יראי אלקים. פנים ירוקים בתורה, הם אנשי אמת. פנים שחורים במצוה, שהיא תפלה של יד, ותפלין בעור שחור, הם שונאי בצע. אבל פנים בלי ענוה ובלי בשת ובלי תורה ומצוה, הם תהו ובהו וחשך ורוח, שנאמר בהם ​והארץ היתה תהו ובהו כו'. שהם מחזירים העולם לתהו ובהו. אנשי חיל מזרע אברהם, שבו שכינה תחתונה, יראי אלקים מזרע יצחק, שבו שכינה עליונה, שהיא אוצר לחכמה. אנשי אמת מזרע יעקב שנאמר בו תתן אמת ליעקב. ובו ו' שהיא תפארת. שונאי בצע מצד דוד שהוא רגל רביעית. ובו י׳, שנאמר בו בגללה ודוד הוא הקטן. זה הוא שם ההו״י. ובאופן אחר מתפרש לעיתים הוה״י, שכינה עליונה ותחתונה, עמוד האמצעי ביניהם. ובאופן אחר יהו״ה מצד (משה) מטטרו״ן. גוונים מתהפכים לששה עשר בשכינה כאשר היא צריכה לתחתונים, וזה הוא שאמרו בעלי המשנה, האדם שצריך לבריות פניו משתנים ככרום, שמתהפך לכמה גוונים. ויש הפוך הגוונים לטוב שמאירים באור, והם מרוקמים מכמה גוונים. וכל זה בגוף. כמו (נ״א הגן) עדן שנברא בשם יהו״ה.
כל גוונים וציורים של אלו גופים. ואלו כמו שנובלת אורה שלמעלה גלגל חמה. ועליהם נאמר פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה. וכך הדיוקן יש לו ארבעה גוונים. שיש גוון לבן אדום ירוק שחור. שערות הם כוכבים ומלאכים וממונים שתלויים מפנים כחשבון שערות, וכולם משמשים לפנים.
פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות. פה הוא בסוד הכרובים, שנאמר בהם והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה, אלו שפתים כאשר נפתחים, נפתחות באדנ״י (יהו״ה) כמו שאתה אומר אדנ״י שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך.
ואמרו בעלי המשנה, כל הכורע כורע בברוך, וכל הזוקף זוקף בשם יהו״ה. כאשר הוא כורע כרובים סוככים בכנפיהם, וזה הוא סכוך הסוכה, שהוא כ״ו ה״ס, והסימן יהו״ה אדנ״י. פורשי כנפים למעלה הוא רמ״ח. כל הזוקף זוקף בשם, בשני שמות שהם אהי״ה יהו״ה. והסימן י״א י״א, יהו״ה אלהינו יהו״ה אחד, חכמה ובינה, עליהם נאמר והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה. יהו״ה אחד, עליהם נאמר סוככים בכנפיהם על הכפרת, והם ו״ה.
דבר אחר, והיו הכרובים, הם צורת אדם, שהוא יו״ד ה״א וא״ו ה״א. פורשי כנפים למעלה י״ה. סוככים בכנפיהם ו״ק שהן ארבע כנפים ועליהם נאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים, וכרובים שתי שפתים, על נס היו עומדים, זה הלשון. וישמע את הקול, הקול שיוצא מגרון. וידבר אליו, דבור הפה. וקול ודבור, תפארת ומלכות. ועשר אמות ארך הקרש, ועליו נאמר תורת אמת היתה בפיהו, זה הפה היכל, ועליו נאמר אדנ״י שפתי תפתח.
מבפנים ממנו קדש הקדשים, וזה הלב. כרובים כנפי ריאה, עליהם נאמר והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה, סוככים בכנפיהם על הכפרת, זו כפרת הלב, ששם נר יי׳ נשמת אדם. ופניהם איש אל אחיו שתי כליות.
בלב שהוא קדש הקדשים יש שני בתים, באחד סם חיים, ובאחד סם מות שהיא אש. הכהן הגדול שנכנס לקדש הקדשים, אם זכה, סם חיים היה יוצא משם ומאיר בפניו, וקול ודבור היה יוצא משם מהקדוש ברוך הוא ושכינתו. ואם לא זכה, סם מות היה יוצא מצד השמאל, והיה הורג אותו, ומה הוא הכהן בגוף, אלא נשמה ורוח ונפש, הם כנגד כהנים לויים וישראלים, שלש תפלות כנגד שלשה קרבנות. והם מאכלים של הקדוש ברוך הוא ושכינתו.
אם היה נכנס בשכינה שהיא סם חיים, סם חיים היה יוצא לקראתו. ואם לא, הרי סם המות לנגדו, שהוא מרה שחורה. וממנה ימות בן אדם בעניות. והיא לצד שמאל של הלב, וזה טחול. בני אהרן רוח ונפש. שאהרון הוא נשמה. שני בניו נצח והוד. אם יכניסו הקרבן כיאות, הרי סם חיים, ואם לא, הרי סם מות, שהיא מרה, אש זרה שורפת אותם שכתוב ויקריבו לפני יי׳ אש זרה וגו׳ ותצא אש וגו'. הם העלו אותה ממקומה, והכניסו אותה לפני המלך ללב, ולא היה להם רשות להכנס לשם. בה הקדוש ברוך הוא נטל דין בהם.
שפתים עקומות אין רשות לכהן להקריב בהם קרבן שנכנס לפני יי׳, שעליהם נאמר מעוות לא יוכל לתקון כו'. וכן עינים עקומות פטורות מן הראיה, שנחש עקלתון שם שהוא נוטל אורם. ופה אטום נקרא טומטום, ואנדרוגינוס הוא דיוקן של זכר ונקבה. כמו כן הוא בן אדם שקולו ודבורו כנקבה. ומי שהוא חציו עבד וחציו בן חורין, חציו עבד של יצר הרע וחציו בן חורין של יצר הטוב, כל אלו פטורים מן הראיה. בזמן שיוצאים מן הגוף, הנפש שהיא כמו זו אין לה רשות להסתכל בשכינה ולהיראות לפניה בשעת פטירתה מן גוף.
פה שאטום בדבור. אבן שהוא יצר הרע שולט עליו. ונקרא טומטום. משום כך פטור מן הראיה. שנשמה ורוח ונפש משום כך יבואו בגלגול, עד שחוזרים שלמים למקומם כמו שניתנו, כמו שאתה אומר והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה. וממנה למדנו קל וחומר באחרים שהם נשמה ונפש. ולא עוד אלא הפסוק מעיד עליהם הן כל אלה יפעל א״ל פעמים שלש עם גבר.
ומי שיבא בגלגול פעם ראשונה, אם יבוא לבן, מתקיים בו הפסוק אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ובמה יודע בן אדם שהוא בגלגול ראשון. אם הוא קולו כשברים או כתרועה וגופו ופניו לבנים, אם הוא קולו כשברים הוא מפעם ראשונה, ואם קולו כתרועה הוא מפעם שניה. ואם גופו ירוק ופניו ירוקים וקולו תקיעה הוא מפעם שלישית. ואם חוזר לגוונו, קולו כתקיעה וגופו לבן ופניו לבנים, זה הוא כאופן ראשון כמו שהעמידוהו ביין שהחמיץ שחוזר לאופן ראשון. כמו כן בהפך לטוב. וכן פניו אדומים וקולו כשברים, ופניו ירוקים וקולו תרועה, הרי נתקן.
ועוד מצאנו, בן אדם שכל ציורים שלו בדרך ישרה שקולים במשקל. ולעיתים שפתים הן עבות, ויוצאות מתקון של ציורים ודיוקנים אחרים או הן ארוכות או הן קצרות. בא ראה, ואתה תחזה מכל העם, כאן העמדנו לדעת תקונים אלו. אנשי חיל עינים. יראי אלקים אזנים, זה הוא שכתוב יי׳ שמעתי שמעך יראתי. אנשי אמת החוטם. שונאי בצע הפה. אם החוטם הוא לא בשוה עם תקונים אחרים. שעינים ארוכות, ופנים ארוכים, ואזנים ארוכות, והפה ארוך, והחוטם עבה, שם מתגלה גלגול הנפש. ואם עיניים אינם בשוה מאחרים, שם מתגלה גלגול הנשמה. ואם אזנים לא בשוה, שם מתגלה גלגול הרוח. הפה מפני שהוא הכלל של הכל, אם אין הוא בשוה, הרי נאמר בו פקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים. ואם על ארבעה גלגולים לא נתקנת, נאמר באותה שעה ועל ארבעה לא אשיבנו.
וכל נשמתין דאתין וכו׳. וכל נשמות שבאות שלש פעמים ולא נתקנות, נקראות פושעי ישראל ערב רב. אבל צדיקים שבכל פעם שיבואו נתקנים, יבואו עד ארבעה, אפילו עד ששים דור. וזה הוא דור הולך ודור בא. וזו הנשמה שהיא משה רבינו כלולה מששים רבוא. והשכינה העליונה שהיא נשמת חיים כאשר שורה במשה, נחשב לו כאילו בא בששים רבוא. ובשבילו נאמר אשה אחת ילדה ששים רבוא בכרס אחד.
ואינון מרעין דבני נשא וכו׳. ואלו חלים של בני אדם, שנאמר בהם וחלים רעים, רפאות תהי לשרך, כאשר הם בראש הצדיקים. אבל כאשר הן בראש הרשעים, כנסת ישראל אומרת אצלם אל תראני שאני שחרחרת, שאלו מתחילים להם לפתות בני אדם, כמו שהיו מפתים את ישראל בעגל בשש שעות. זה הוא שכתוב וירא העם כי בש״ש משה. הרי העמידוהו בשש שעות עשו את העגל, בין שש לשבע, הפרידו בין עמוד האמצע לשבע, של הגוף והשכינה. ומפני זה ציוה הקדוש ברוך הוא להבדיל אותם משבע, זה הוא שכתוב אך ביום הראשון, אך חלק בין שש לשבע. משום כך אמרה כנסת ישראל ששזפתני השמש, שש זפתני השמש. שהסתלק ממני ו׳ שהוא השמש, שמאיר בשש תיבות שהם שמע ישראל יי׳ אלהינו יי׳ אחד. והרי נאמר.
דבר אחר זה ספר תולדות אדם וכו׳. אמר רבי שמעון, זה ספר זה צדיק חי עולמים שהוא מוציא תולדות. זה ספר ודאי ולא אחר. והם תולדות אדם. אותו שנאמר בו כתפארת אדם לשבת בית. מי בית שלו, זו השכינה, ורועה נאמן אתה הוא כדיוקנו. ולך הכח להסתכל בדיוקני בני אדם, בציורי אותו שנאמר בו בדמות אלקים (ברא) [עשה] אתו. שכל ציורי בני אדם הם רשומים בכסא. ומפני שכל כסא ומרכבה שאתה זקוק, אתה יש לך כח להסתכל. משום כך ואתה תחזה מכל העם וכו׳. (עד כאן ההג״ה)