זהר

קכד) ובכל אבר ואבר דאיהו נרא דכל פקודא בעי בר נש לאמלכא לקודשא בריך הוא, ולתקנא ליה אתר דכיא ונקייא לשריא ליה תמן, ובגין דא צריך בר נש לבערא מניה מכל אבר ואבר, כל מחשבין לכל הרהורין בישין דטנופין דאינון קליפין, וצריך לאוקדא לון בכל פקודין כשרין, דשריין על כל אבר ואבר דאינון נרות, דכל פקודא נר אתקריאת, הדא הוא דכתיב כי נר מצוה, נר יהו״ה נשמת אדם, ובה צריך למהוי חופש כל חדרי בטן, ולבערא מנייהו שאור וחמץ מוץ ותבן, שאור וחמץ מן העסה, מוץ ותבן מן החטה, לשריא תמן י״ה, י׳ בעסה דאיהי טפה, ה׳ בחטה, דאיהי לבערא חט מן ה׳ דאשתארת סלת נקיה.

תרגום

קכד) ובכל אבר ואבר וכו׳. שהוא נר של כל מצוה, צריך בן אדם להמליך את הקדוש ברוך הוא, ולהכין לו מקום טהור ונקי להשרות אותו שם, ומפני זה צריך בן אדם לבער ממנו מכל אבר ואבר, כל מחשבות וכל הרהורים רעים של טנופים שהם קליפות, וצריך לשרוף אותם בכל מצוות כשרות, ששורות על כל אבר ואבר שהם נרות, שכל מצוה נר נקראת. זה הוא שכתוב כי נר מצוה, נר יי׳ נשמת אדם. ובה צריך להיות חופש כל חדרי בטן. ולבער מהם שאור וחמץ, מוץ ותבן. שאור וחמץ מן העסה (נ״א הטפה), מוץ ותבן מן החטה. להשרות שם י״ה. י׳ בעסה שהיא טיפה, ה׳ בחטה. שהיא לבער חט מן ה׳ שתשאר סלת נקיה.