זהר

קכב) אמר ליה ברי ראיה הוא כסא למזרח, דמתמן נהורא נפיק לעולם, כמה דאוקמוה מארי מתניתין, מזרח משם האור יוצא לעולם, יהודה איהו למזרח, ואתמר ביה גור אריה יהודה. מערב דא פימא דתמן ערוב דכלא, ותמן מתערבין כל חיילין וכל דרגין, ומחנה אפרים למערב, ומטה למערב בין צפון לדרום. שמיעה לקבל שלחן בצפון, ותמן דחילו, הדא הוא דכתיב יהו״ה שמעתי שמעך יראתי, ומחנה דן לצפון, ואזן דמות אל״ף, דאתמר ביה אלף בינה, דאיהי נמי עוז לצפון. ריחא לדרום, ריח ניחח ליהו״ה, ואית לחוטמא תרין נוקבין, כלילן מדינא ורחמי, ואינון י׳ י', חוטמא ו׳ באמצעיתא, תרין צנורות אינון דיליה, ואתמר לגבי מחנה ראובן לדרום ראו בן, תרין נוקבין דחוטמא אינון לקבל לאה ורחל, חוטמא בארח מישור בינייהו דא יעקב.

תרגום

קכב) אמר ליה ברי וכו׳. אמר לו, בני. ראיה היא כסא למזרח, שמשם האור יוצא לעולם, כמו שהעמידוהו בעלי המשנה, מזרח משם האור יוצא לעולם. יהודה הוא למזרח, ונאמר בו גור אריה יהודה. מערב זה הפה ששם ערוב של הכל. ושם מתערבבים כל צבאות וכל דרגות. ומחנה אפרים למערב. ומטה למערב בין צפון לדרום. שמיעה כנגד שלחן בצפון. ושם יראה, זה הוא שכתוב יי׳ שמעתי שמעך יראתי, ומחנה דן לצפון. ואזן דמות אל״ף שנאמר בה אלף בינה, שהיא גם עוז לצפון. ריח לדרום, ריח ניחוח ליי׳. ויש לחוטם שני נקבים כלולים מדין ורחמים. והם י׳ י׳. החוטם ו׳ באמצע. שני צנורות הם שלו. ונאמר לגבי מחנה ראובן לדרום ראו בן. שני נקבי החוטם הם כנגד לאה ורחל. החוטם בדרך מישור ביניהם זה יעקב.