זהר

קכ) חוטמא אריכא, דא הוא בר נש דאית ביה רחמי, חוטמא קמיטא מארי דרוגזא איהו, חוטמא עקימא מסטרא דחויא איהו בכל אבר דחב בר נש ההוא חויא איהו כריכא תמן ועקים ליה, בין באודנין בין בעיינין בין בחוטמא בין בפימא, ועליה אתמר מעות לא יוכל לתקון וגו׳, וכל כאבין דבני נשא דאינון תקיפין, דאתמר בהון וחלים רעים ונאמנים, הוא דנשיך לון ההוא חויא בכמה נשיכין בההוא אבר דחב, עד דאתפרע מההוא חובא, ובגיניה אתמר אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, לא יפסיק ביחודא בצלותיה, והא כתיב בכל פקודין וחי בהם, ולא שימות בהם, אמר להם בגין דא אמרו אבל עקרב פוסק בגין דקטיל. תא חזי בחוטמא אית תרין נוקבין, מחד נפיק רוחא, ומחד נפיק תננא, הדא הוא דכתיב כי אז יעשן אף יהו״ה וקנאתו באיש ההוא, ברוחא קריר אמר וברוח אפיך נערמו מים, בתננא דסליק כעשן אמר נשפת ברוחך כסמוים.

תרגום

קכ) חוטמא אריכא וכו׳. חוטם ארוך, זה בן אדם שיש בו רחמים. חוטם מקומט בעל רוגז הוא. חוטם עקום מצד הנחש הוא, בכל אבר שחוטא בן אדם אותו נחש הוא כרוך שם ומעקם אותו. בין באזנים בין בעינים בין בחוטם בין בפה. ועליו נאמר מעות לא יוכל לתקון וגו׳. וכל כאבי בני אדם שהם חזקים, שנאמר בהם וחלים רעים ונאמנים, הוא שנושך אותם אותו נחש בכמה נשיכות באותו אבר שחטא, עד שנפרע מאותו חטא. ובגללו נאמר אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, לא יפסיק ביחוד בתפילתו. והרי כתוב בכל המצוות וחי בהם ולא שימות בהם. אמר להם בשביל זה אמרו אבל עקרב פוסק מפני שהורג. בוא וראה בחוטם יש שני נקבים, מאחד יוצא רוח ומאחד יוצא עשן. זהו שכתוב כי אז יעשן אף ה׳ וקנאתו באיש ההוא. ברוח קרה אמר וברוח אפיך נערמו מים. בעשן שעולה כעשן אמר, נשפת ברוחך כסמו ים.