זהר

פז) ואית מאן דאיהו מפרש אלין תלת גוונין ברקיעא, דאינון חוור ואוכם ותכלת, חד חוור לעילא מן שרגא, וחד תכלת לתתא, אוכם באמצעיתא אפריש בתרוייהו, ולא אשתמודעו בקדרותא דיליה, ורזא דא מארי מתניתין אוקמוהו כגוונא דא, מאימתי קורין את שמע בשחרית, כדי שיכיר בין תכלת ללבן, מיד דאתעבר קדרותא דשמיא, דאתמר בה אלביש שמים קדרות, מיד נהיר שמיא ואשתמודע איהו בין תכלת ללבן, ואשתמודע הכא תכלת מסטרא דשמאלא, לבן מסטרא דימינא, עמודא דאמצעיתא אחיד בתרוייהו, וביה קורין קריאת שמע בשחרית, דאיהי שכינתא בת עין.

תרגום

פז) ואית מאן דאיהו וכו׳. ויש מי שהוא מפרש אלו שלשה גוונים ברקיע, שהם לבן ושחור ותכלת. אחד לבן למעלה מן הנר. ואחד תכלת למטה. שחור באמצע מבדיל בין שניהם. ולא ניכרים בקדרות שלו. וסוד זה בעלי המשנה העמידוהו כמו כן. מאימתי קוראים את שמע בשחרית כדי שיכיר בין תכלת ללבן. מיד שנעברת קדרות השמים, שנאמר בה אלביש שמים קדרות, מיד מאירים השמים וניכר הוא בין תכלת ללבן. וניכר כאן, תכלת מצד השמאל. לבן מצד הימין. עמוד האמצעי אוחז בשניהם. ובו קוראים קריאת שמע בשחרית שהיא השכינה בת עין.