זהר

עד) ואם אית בהו פסק כגוונא דא - - (נ״א ==) האי בר נש אכחיש דיוקניה, ועבד פגם ומום, ובההוא פגם שריא מום, כפום מום דסיהרא, פריץ איהו, מצח אשה זונה, שריא ביה פריצו במצחו, מההוא אתר איהו פגים, וצריך לכסאה מצחו דלא יתגלי עריתיה למארי דדינא, ואם חזר בתיובתא, יהא פגימו דיליה נחית לתתא, לקבל בה ענשא, ואם לאו איהו חוזר בתיובתא, מסתלקת לעילא לתבעא ליה דינא בעלמא דאתי, בההוא אתר דפגים, עליה אתמר מעם מזבחי תקחנו למות, ולא למגנא אמרו קדמאין. במקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, לקצר אינו רשאי להאריך, דלא יכחיש דיוקניה ויעביד פריצו בדיוקנא דלעילא.

תרגום

עד) ואם אית בהו וכו׳. ואם יש בהם הפסק כמו זה - - (נ״א = =) זה בן אדם הכחיש דיוקנו, ועשה פגם ומום, ובאותו פגם שורה מום, כפי מום הירח. פרוץ הוא, מצח אשה זונה, שורה בו פריצות במצחו. מאותו מקום הוא פגום. וצריך לכסות מצחו שלא תתגלה ערותו לבעלי הדין. ואם חזר בתשובה, יהיה פגם שלו יורד למטה לקבל בה עונש. ואם הוא לא חוזר בתשובה, עולה למעלה לתבוע לו דין בעולם הבא, באותו מקום שפגם, עליו נאמר מעם מזבחי תקחנו למות. ולא לחנם אמרו קדמונים, במקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, לקצר אינו רשאי להאריך. שלא יכחיש דיוקנו ויעשה פרצה בדיוקן שלמעלה.