זהר

ב) ואמאי לא עביד לון, בגין דהוה ליה למברי לאדם ערב שבת, ובגיניה לא ברא לון, ובגין דא עאל קנאה בלביה דחויא עם אדם, בגין דאשתאר ערום בגיניה בלא לבושין, ואיהו גרם לבתר דאתפשט אדם מלבושוי, וירית לון נמרוד ועשו, דהוה עשו דיוקניה דחויא, ובגין דא והנחש היה ערום, ערום לביש, דגרם בערמה דיליה נוקבא בישא סם המות מיתה לאדם ולאתתיה, וערמה דיליה הוה דפתי לחוה, בגין דדעתן של נשים קלה, ומה אמר לה ויאמר הנחש אל האשה אף כי אמר אלהי״ם לא תאכלו מכל עץ הגן, וקודשא בריך הוא לא אמר, אלא מכל עץ הגן אכל תאכל, דאיהו לא מני ליה דלא למיכל אלא מעץ הדעת טוב ורע, דאיהו ערבוביא דטוב ורע, אילנא דשקרא, חד בלב וחד בפה, לביה מלי שקרא, ופתי בפומיה במלין דקשוט.

תרגום

ב) ואמאי לא עביד לון וכו׳. ומדוע לא עשה להם, מפני שהיה לו לברוא את האדם ערב שבת, ובגללו לא ברא להם. ומפני זה נכנס קנאה בלב הנחש באדם, מפני שנשאר ערום בגללו בלי לבושים. והוא גרם אחר כך שהתפשט אדם מלבושיו. וירש אותם נמרוד ועשו. שהיה עשו דיוקנו של הנחש, ומפני זה והנחש היה ערום, ערום לרע. שגרם בערמה שלו נקבה רעה סם המות, מיתה לאדם ולאשתו. וערמה שלו היתה שפיתה את חוה. מפני שדעתן של נשים קלה. ומה אמר לה ויאמר (הנחש) אל האשה אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן. והקדוש ברוך הוא לא אמר, אלא מכל עץ הגן אכל תאכל, שהוא לא צוה לו שלא לאכול אלא מעץ הדעת טוב ורע, שהוא ערבוביה של טוב ורע. אילן של שקר, אחד בלב ואחד בפה, לבו מלא שקר, ומפתה בפיו בדברי אמת.