זהר

טו) ואדם ודאי אתעביד בדיוקנא דלעילא, ועבד תמן פרודא, ואתפריש מתמן, אמר ליה רבי אלעזר אבא איך אתעביד בדיוקנא דלעילא, דהא שמענא כמה דעות תמן, אמר ליה ברי, כד אתעביד. כלהו ספירן אתכלילו בדיוקנא דנשמתיה, ונשמתיה הוה מרכבה לון כגוונא דנשמתיה, דעלה אתמר ויברא אלהי״ם את האדם בצלמו, כגוונא דעשר ספירות בלימה, וכלהו גוונין דנשמתין הוו נהרין בנשמתיה, והוו נהירין על אנפוי, ומניה הוו מזדעזעין עלאין ותתאין, והוו סגדין ליה בגין אלין נהורין דהוו נהירין ביה, כגוונא דאדם דלעילא דהוו סגדין ליה, הכי הוו סגדין לאדם דלתתא, עד דהוה אמר איהו בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני יהו״ה עושנו, ובההוא זמנא הוה איהו שליט על כל המוני עילא ותתא.

תרגום

טו) ואדם ודאי אתעביד וכו׳. ואדם ודאי נעשה בדיוקן שלמעלה. ועשה שם פרוד ונפרש משם. אמר לו רבי אלעזר, אבא, איך נעשה בדיוקן שלמעלה. שהרי שמעתי כמה דעות שם. אמר לו, בני, כאשר נעשה, כל הספירות נכללו בדיוקן נשמתו. ונשמתו היתה מרכבה להם, (כמו נשמתו), שעליה נאמר ויברא אלקים את האדם בצלמו. כמו העשר ספירות בלימה. וכל גווני הנשמות היו מאירים בנשמתו והיו מאירים על פניו. וממנו היו מזדעזעים עליונים ותחתונים, והיו משתחוים לו מפני אלו אורות שהיו מאירים בו. כמו האדם שלמעלה שהיו משתחוים לו, כך היו משתחוים לאדם שלמטה. עד שהיה אומר הוא באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני יי׳ עשנו. ובאותו זמן היה הוא שולט על כל המוני מעלה ומטה.