זהר

ז) אדהכי הא אליהו קא אזדמן ליה לרבי שמעון, ואמר ליה רבי רבי, שעורא דעריין הכי איהו ודאי, בכל ספירן לית יחודא חד בחברתה כגוונא דדכר ונוקבא אלא בצדיק, דיחודא דתרוייהו לאו איהו בכל אברין דלהון אלא בברית מילה, בשאר אברין קורבא דאחוה אית תמן ולאו דיחודא, ודא איהו רזא דאילנא דענפוי מתפרשין לעילא בכל סטרא, ורזא דמלה ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו, אבל לתתא כלהו אגח־ה אחת יחודא חדא, ובגין דא לתתא בצדיק צריך לקרבא אתוון דיהו״ה עם שכינתיה, דאיהי קורבא דילה קרבן ליהו״ה.

תרגום

ז) אדהכי הא אליהו וכו׳. בינתים הרי אליהו הזדמן לו לרבי שמעון, ואמר לו, רבי רבי, שעור העריות כך הוא ודאי. בכל ספירות אין יחוד אחת בחברתה כמו זכר ונקבה אלא בצדיק. שהיחוד של שניהם אין הוא בכל אברים שלהם אלא בברית מילה. בשאר אברים קרבה של אחוה יש שם ולא של יחוד. וזה סוד האילן שענפיו נבדלים למעלה בכל צד. וסוד הדבר ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו. אבל למטה כולם אגודה אחת יחוד אחד. ומפני זה למטה בצדיק צריך לקרב אותיות יהו״ה עם שכינתו, שהיא קרבה שלה קרבן ליהו״ה.