זהר

ב) ורזא עלאה הכא, לזמנין אזדריקו תרין טפין, לזמנין תלת, לזמנין ארבע, לזמנין ה', לזמנין ו', לזמנין ז', ודא רזא דסליקו למטה תרין ונחתו שבעה, תרין טפין אינון לזמנין צר״י ולזמנין שב״א, תלת לזמנין אינון סגו״ל ולזמנין שור״ק, לזמנין שבע כגוונא דא ז' מן זרע, ותלת טפין צריכין נטירו מן כב״ד טחו״ל מר״ה, דאתמר בהון ויצו יהו״ה אלהי״ם על האדם, ואוקמוהו לית צו אלא עבודה זרה, ודא כבד, דאתמר בה כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה, ובגין דא לא צריך לארקא טפין אלא ברחימו, ולא בכעסא ובקטטה. וכד זריק בר נש אלין תלת טפין ברחימו אתקריאו סגולת״א, ורזא דמלה זרק״א מק״ף שופר הולך סגול״תא.

תרגום

ב) ורזא עלאה הכא וכו׳. וסוד עליון כאן. לעיתים נזרקות שתי טיפות, לעיתים שלש, לעיתים ארבע, לעיתים ה', לעיתים ו', לעיתים ז'. וזה סוד שעלו למטה שנים וירדו שבעה. שתי טיפות הן לעיתים צר״י ולעיתים שב״א. שלש לעיתים הן סגו״ל ולעיתים שור״ק. לעיתים שבע כמו זה ז׳ מן זרע. ושלש טיפות צריכות שמירה מן כב״ד טחו״ל מר״ה, שנאמר בהם ויצו יי׳ אלקים על האדם. והעמידוהו אין צו אלא עבודה זרה, וזה כבד, שנאמר בו כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. ומפני זה לא צריך להריק טיפות אלא באהבה, ולא בכעס ובקטטה. וכאשר זורק בן אדם אלו שלש טיפות באהבה נקראות סגו״ל. וסוד הדבר זרק״א, מק״ף, שופ״ר הול״ך, סגולתא.