זהר

ב) אמר רבי אלעזר אבא והא אוקמוהו מארי מתניתין, דעד ארבעין יומין יכיל לאחזרא נוקבא דכורא, ואתהפך מדינא לרחמי, ואוקמוהו בגין דעד כען לית תמן דיוקנא, דאתמר ביה וייצר יהו״ה אלהי״ם, אם כן אמאי נטיל שעורא במ׳, בגין דאיהי שעורא דנקודה דאיהי י׳ טפה, שעורא דבה אתעביד י״ם מ״י, ודאי נחל קדומים דא ו' דאתמשך מן י׳, והשקה את כל פני האדמה, מאי פני האדמה, אלא אלין אנפין דאינון סומק וחוור וירוק ואוכם, באלין גוונין נהירא ההיא מבועא, דגוונין אינון מהאי יבשה, נביעו נהורא דילה, דהכי איהו נביעו לארעא כנשמתא לגופא, כמה דאילנא לא מתרבי אלא במיא, הכי ישראל דאינון ענפין לאילנא לא מתרבין אלא בנביעו דאורייתא.

תרגום

ב) אמר רבי אלעזר אבא וכו׳. והרי העמידוהו בעלי המשנה, שעד ארבעים ימים יכולה להפוך נקבה לזכר, ומתהפך מדין לרחמים. והעמידוהו מפני שעד עתה אין שם דיוקן, שנאמר בו וייצר יהו״ה אלקים, אם כן מדוע נוטל שעור במ׳. מפני שהיא שעור הנקודה שהיא י׳ טיפה, (השעור) שבה נעשה י״ם מ״י. ודאי נחל קדומים זו ו' שנמשכת מן י׳ (ס״א ים). והשקה את כל פני האדמה. מהו פני האדמה, אלא אלו פנים שהם אדום ולבן וירוק ושחור. באלו גוונים מאיר אותו מעין. שגוונים הם מזו היבשה. נביעת האור שלה (ס״א של הכח), שכך היא נביעה לארץ כנשמה לגוף. כמו שהאילן לא גדל אלא במים, כך ישראל שהם ענפי האילן לא גדלים אלא בנביעת התורה.