זהר

ט) ובגין דא תקינו תלת צלותין בכל יומא, לאעברא תלת קליפין אלין דערלה מאות ברית דאיהי שכינתא, ובדא שריא בתלת גוונין נהירין, דאינון כהנים לויים וישראל, דעלייהו אתמר מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, ואינון נעילת חגין וזמנין ומועדין, דעלייהו אתמר שלש רגלים תחג לי בשנה, תלת קליפין עלייהו אתמר ויעש יהו״ה אלהי״ם לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, בקדמיתא כתנות אור, ולבתר דחאבו כתנות עור, מעור דאיהו משכא דחויא, ולשבעין שנין אתפשט ההוא חויא מניה.

תרגום

ט) ובגין דא תקינו וכו׳. ומפני זה תקנו שלש תפלות בכל יום, להעביר שלש קליפות אלו של ערלה מאות ברית שהיא השכינה. ובזה שורה בשלשה גונים מאירים. שהם כהנים לויים וישראל. שעליהם נאמר מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב. והם נעילת חגים וזמנים ומועדים, שעליהם נאמר שלש רגלים תחג לי בשנה. שלש קליפות עליהן נאמר ויעש יי׳ אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. בראשונה כתנות אור, ולאחר שחטאו כתנות עור. מעור שהוא עור של נחש. ולשבעים שנים מתפשט אותו (נחש) (נ״א העור) ממנו.