זהר

ה) ובההוא זמנא דאתפשטת מאלין לבושין, אתיחדת עם בעלה בקרוב בשרא, הדא הוא דכתיב עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד, דכך דרכא לאתיחדא דכר ונוקבא בקרוב בשר, ודא דבוקא דיחודא דלעילא, דלא יהא דבר חוצץ, ובגין דא אוקמוהו מארי מתניתין, דכד בר נש מצלי ומייחד קודשא בריך הוא בשכינתיה דלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר, שכינתיה קרקוריה דקיר קירות הלב, דלא יעביד פרוד וקצוץ בין קודשא בריך הוא ושכינתיה, ורזא דמלה ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו, ערומים בקרוב בשרא בלא לבושא כלל, ובההוא זמנא דקודשא בריך הוא ושכינתיה כחדא בלא לבושא כלל, אתמר ביה ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך. .

תרגום

ה) ובההוא זמנא וכו׳. ובאותו זמן שמתפשטת מאלו לבושים, מתיחדת עם בעלה בקרוב בשר, זה הוא שכתוב עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת, על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. שכך הדרך להתיחד זכר ונקבה בקרוב בשר. וזה דבוק (נ״א קרבת) היחוד שלמעלה, שלא יהיה דבר חוצץ. ומפני זה העמידוהו בעלי המשנה, שכאשר בן אדם מתפלל ומיחד הקדוש ברוך הוא עם שכינתו, שלא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הקיר, שכינתו, קרקור הקיר קירות הלב, שלא יעשה פרוד וקיצוץ בין הקדוש ברוך הוא ושכינתו. וסוד הדבר ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו, ערומים בקרוב בשר בלי לבוש כלל. ובאותו זמן שהקדוש ברוך הוא ושכינתו כאחד בלי לבוש כלל, נאמר בו ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את מוריך.