זהר

ה) טחול עלה אתמר של נעליך מעל רגליך, נעל מטונף דטפה סרוחה, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, דא שבת, ועליה אמרת שכינתא פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה, רחצתי את רגלי איככה אטנפם, ובגין דא צריך בר נש בשבת לשנויי בלבושין בשרגא במאכלין, וצריך למהוי מוסיף מחול על הקדש, וכל המוסיף מוסיפין ליה נפש יתירה בשבת, וכל הגורע גורעין ליה ההיא נפש יתירה חס ושלום.

תרגום

ה) טחול עלה אתמר וכו׳. טחול עליו נאמר של נעליך מעל רגליך, נעל מטנפת של טיפה סרוחה. כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, זו שבת. ועליו אומרת השכינה, פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם. ומפני זה צריך בן אדם בשבת לשנות בלבושים, בנר, במאכלים. וצריך להיות מוסיף מחול על הקדש. וכל המוסיף מוסיפים לו נפש יתירה בשבת. וכל הגורע גורעים לו אותה נפש יתירה חס ושלום.