זהר

ח) וכבד איהו סמא״ל, מרה סם מות דיליה, כד שלטא מרה על ערקין דילה ומתגברא בחובין, אתמר בפרקין דכבד ומרה, ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם, בההוא זמנא אינון ערקין דלבא בדוחקא ומתטמרין בלבא, כגוונא דנח ואתתיה ובנוי וחיוון ובעירין ועופין דמתטמרין בתיבה, ולבא איהו בדוחקא בהון, דאם מרה מטא ללבא מיד ימות בר נש, ומרה לא מתגברה על ישראל דאינון לבא אלא בחובין, אי חזרין בתיובתא דאיהי נשמת חיים שכינתא עלאה, הא אסוותא תהא ללבא ולערקין דילה, ואתמר בהון וימתקו המים, ואתסין ערקין גופא ואברים דיליה.

תרגום

ח) וכבד איהו סמאל וכו׳. וכבד הוא סמא״ל. מרה סם מות שלו, כאשר שולטת מרה על עורקים שלה ומתגברת בחטאים, נאמר בפרקים של כבד ומרה ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם. באותו זמן הם עורקי הלב בדוחק, ונחבאים בלב. כמו נח ואשתו ובניו וחיות ובהמות ועופות שנחבאו בתיבה. והלב הוא בדוחק בהם. שאם מרה מגיעה ללב מיד ימות בן אדם. ומרה לא מתגברת על ישראל שהם הלב אלא בחטאים. אם חוזרים בתשובה שהיא נשמת חיים שכינה עליונה, הרי רפואה תהיה ללב ולעורקים שלו, ונאמר בהם וימתקו המים, ונרפאים עורקים (הגוף) ואברים שלו.