זהר

ב) דמעפרא נפקין זרעין דאינון פרנסה דאדם, וממיא חיוון דאינון פרנסה דארי, ומאשא בעירין דאינון פרנסה דשור, ומרוחא עופין דאינון פרנסה דנשר, וכד חב בהון אתפרשן יסודין ואית בהון מחלוקת דאיהו פרודא, וסליק שם יהו״ה מניהו, ועאל יצר הרע דאיהו סמא״ל שטן, דיהו״ה לא שריא בפרודא, ורזא דמלה חלק לבם עתה יאשמו, ובגין דא צריך קרבנא מאלין מינין דחב בהון, לקרבא בהון, אינון ארבע יסודין דאית בהון פרודא, ובההוא זמנא דמתקרבין יסודין דא לגבי דא, מיד נחית קודשא בריך הוא עלייהו וברח שטן, ואי לא ברח הא אשא דקרבנא אוקיד ליה, הדא הוא דכתיב והאש על המזבח תוקד בו.

תרגום

ב) דמעפרא נפקין זרעין וכו׳. שמעפר יוצאים זרעים שהם פרנסת האדם. וממים חיות שהן פרנסת האריה, ומאש בהמות שהן פרנסת השור, ומרוח עופות שהן פרנסת הנשר. וכאשר חוטא בהם נבדלים יסודות ויש בהם מחלוקת שהוא הפרוד ומסתלק שם יי׳ מהם, ונכנס יצר הרע שהוא סמא׳׳ל שטן. שיי׳ לא שורה בפרוד. וסוד הדבר, חלק לבם עתה יאשמו. ומפני זה צריך קרבן מאלו מינים שחטא בהם, לקרב בהם אלו ארבעה היסודות שיש בהם פרוד. ובאותו זמן שמתקרבים יסודות זה לגבי זה, מיד יורד הקדוש ברוך הוא עליהם ובורח שטן ואם לא ברח, הרי אש הקרבן שורפת אותו, זה הוא שכתוב והאש על המזבח תוקד בו.