זהר

כ) וא״ו איהו חוטמא מתתקנא באנפין, עלייהו אתמר וייצר יהו״ה אלהי״ם, ונהרין בחוור וסומק, וחוטמא דאזלא בארח מישר איהי חותם אמת, ואם לאו איהי בארח קשוט לאו איהי חותמא דגושפנקא דמלכא, ובגין דא ציורא דמטרוניתא דיוקנא דילה דחוטמא, מתתקנא באנפין ובארח מישר על אנפין, ותרין נוקבין דחוטמא תרי נביאי קשוט, פימא ברתא דמלכא, ובה לשון למודים דאיהו צדיק, ועלה אתמר כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה באורייתא, פימא כללא דכלא, מינה קול ודבור דאינון ו״ה, מינה הבל דאיהי ה', פימא דקיקא סתימא באות י', מתתקנא בשמא דיהו״ה, ובגין דא כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה.

תרגום

כ) וא״ו איהו חוטמא וכו׳. וא״ו הוא החוטם נתקן בפנים. עליהם נאמר וייצר יי׳ אלקים. ומאירים בלבן ואדום. והחוטם שהולך בדרך ישרה הוא חותם אמת. ואם אין הוא בדרך אמת אין היא חותמת של טבעת המלך. ומפני זה ציור המלכה הדיוקן שלה של החוטם, נתקן בפנים ובדרך ישר על פנים, ושני נקבי החוטם שני נביאי אמת. הפה בת המלך. ובה לשון למודים שהוא צדיק. ועליה (נ״א ועליהם) נאמר כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה בתורה. הפה הכלל של הכל. ממנו קול ודבור שהם ו״ק, ממנו הבל שהוא ה׳. פה דק סתום באות י׳, נתקן בשם יי׳. ומפני זה כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה.