זהר

טו) לבתר אתלבש בחסד דאיהו חוור, וביה אשתכך רוגזיה דשמשא, ירוק הוה מסטרא דעמודא דאמצעיתא, וכד אתלבש בחסד בנהורא חוורא, מניה יהא נהיר לסיהרא, מקצה השמים מוצאו, דא עמודא דאמצעיתא, קצה דילה צדיק, ותקופתו על קצותם תרי סמכי קשוט, ובהון אין נסתר מחמתו, דא שכינתא עלאה דאיהי חמה, מן תמן יצטבע בגוון ירוק דאיהו רחמי, בההוא זמנא מסתכלין שמשא וסיהרא כחדא, ואין נסתר מחמתו, דאיהי חופה דילה.

תרגום

טו) לבתר אתלבש וכו׳. אחר כך מתלבש בחסד שהוא לבן, ובו נשקט רוגז השמש. ירוק היה מצד עמוד האמצעי. וכאשר מתלבש (נ״א מתלבן) בחסד באור לבן, ממנו יהיה מאיר ללבנה. מקצה השמים מוצאו, זה עמוד האמצעי. קצה שלו צדיק. ותקופתו על קצותם, שני עמודי אמת. ובהם אין נסתר מחמתו. זו שכינה עליונה שהיא חמה. מן שם יצטבע בגוון ירוק שהוא רחמים. באותו זמן מסתכלים השמש והלבנה כאחד. ואין נסתר מחמתו, שהיא חופה שלה.