זהר

קסב) אמר רבי אלעזר, והא מהכא משמע דלא חאב במחשבה עלאה אלא בההיא דאיהי לבושא מינה, ואשתאר איהו בההיא דאיהי מלגאו, במוחא בלא קרקפתא, ובגין דא ואירא, דאזדעזע מההיא דלגו מן מחשבה סתימא דאיהו עלת העלות, אמר ליה רבי שמעון, ברי, במחשבה דאיהו מוחא אוף הכי חב דזרעא מתמן נפיק, דאיהו נביעו דאילנא דחיי דאיהו אור קדמון ואור צח ואור מצוחצח, תלת טפין דאתרמיזו בי' עלאה, קוצא דלעילא וקוצא דלתתא וגיו באמצעיתא, וערב תמן חשך דאפסיק בין עלת העלות למוחא סתימא, ובגין דא כי לא יראני האדם וחי עד דההוא חשך אתעבר מתמן, ודא איהו רזא כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין אלהיכ״ם, ובגין ההוא חשך לית מחשבה יכילא לאשגא תמן, כל שכן עין, עד דאתעבר מתמן ההוא חשך, וכגוונא דיליה לתתא אית עננא חשוכא דאתמר בה סכתה בענן לך כו'.

תרגום

קסב) אמר רבי אלעזר וכו׳. והרי מכאן נלמד שלא חטא במחשבה עליונה אלא באותה שהיא לבוש ממנה, ונשאר הוא באותה שהיא מבפנים. במוח בלי ראש. ומפני זה ואירא, שהזדעזע מאותה שבפנים מן מחשבה סתומה שהוא עלת העלות. אמר לו רבי שמעון. בני. במחשבה שהוא מוח אף כך חטא שהזרע משם יוצא. שהוא נביעת עץ החיים שהוא אור קדמון ואור צח ואור מצוחצח. שלש טיפות שנרמזו בי׳ עליונה. קוץ שלמעלה וקוץ שלמטה וגיו באמצע. וערב שם חשך שמפסיק בין עלת העלות למוח הסתום. ומפני זה כי לא יראני האדם וחי עד שאותו חשך נעבר משם. וזה הוא סוד כי אם עונתיכם היו מבדילים בינכם לבין אלהיכם. ומפני אותו חשך, אין מחשבה יכולה להשיג שם. כל שכן עין. עד שנעבר משם אותו חשך. וכמוהו למטה יש ענן חשוך שנאמר בו סכתה בענן לך כו'.