זהר

ג) ואינון דמחבבין ממונא מנפשא, אם הוו יהבין ליה כל אורייתא במאה זוזי לא הוו יהבין להו בגינה, בגין דממונא חביב עלייהו מנפשא, ומה דדחיל ורחים ליה לאו איהו אלא בגין ממונא, האי דשוי ממונא עקרא ואורייתא דרחים קודשא בריך הוא טפל, האי רחימו ודחילו לא חשיב ליה קודשא בריך הוא, אלא עקרא דרחימו ודחילו דקודשא בריך הוא, דאף על גב דאיהו רחים ממוניה מנפשיה, דירחים ליה בממוניה, במה דאיהו חשיב עליה, ולא בטפל דיליה, לכך נאמר בכל מאדך, וכן מאן דחשיב נפשיה מממוניה, והוה יהיב כל ממונא דעלמא ולא הוה נזיק אפילו באברא זעירא דאית ביה, לכף נאמר בכל נפשך במאי דרחים ליה.

תרגום

ג) ואינון דמחבבין וכו׳. ואלו שמחבבים הממון מהנפש, אם היו נותנים לו כל התורה במאה זוזים לא היו נותנים אותם בשבילה, מפני שהממון חביב עליהם מהנפש. ומה שירא ואוהב אותו אין הוא אלא מפני הממון. זה ששם הממון עיקר והתורה שאוהב הקדוש ברוך הוא טפל. זו האהבה והיראה לא מחשיב לו הקדוש ברוך הוא. אלא עיקר האהבה והיראה של הקדוש ברוך הוא, שאף על פי שהוא אוהב ממונו מנפשו, שיאהב אותו בממונו, במה שהוא חשוב עליו, ולא בטפל שלו, לכך נאמר בכל מאדך. וכן מי שמחשיב נפשו מממונו, והיה נותן כל ממון העולם ולא היה ניזק אפילו באבר קטן שיש בו, לכך נאמר בכל נפשך במה שאוהב אותו.