תוכן

כט) ונחזור לענין, כי האותיות אשר בכתר של אימא, אשר הם צורת האותיות של הנקודות, אינם רק אותיות של שב"א סגול, אשר הם בגי' ת"ג. והענין הוא, כי הנה אבא אחיד במזל השמיני דדיקנא דעתיקא, וכשתמנה מתקון הח' עד הי"ג, יש ששה תקונים, וכשתחלקם באבא, יהיו תקון הח' בכתר, והט' בחכמה, והי' בבינה, והי"א בדעת, והי"ב בחסד, והי"ג בגבורה. וכבר ידעת כי אימא נפקת בין תרין דרועין דאבא, בין חסד לגבורה. ונמצאו חו"ג דאבא, ע"ג כתר דאימא, לפי שכתר דאימא הוא בת"ת דאבא. וכבר ידעת, כי נקודות חו"ג, הם סגול שבא. נמצא כי אימא אין לה קבלה, רק מאלו השנים שעל ראשה. ואותיות של אלו הב' נקודות שלהם, הם הנעשים תגין אליה, והם בכתר שלה. גם נתבאר בסדר הי"ג מדות, כי תקון הח' הנקרא מזלא, הוא יסוד של הכתר. ועד"ז הולך ממטה למעלה. ונמצא כי ונק"ה שהוא מזל הי"ג האחרון, הוא חסד של הכתר, הרי כי במקום שמסתיימים י"ג תיקוני דיקנא, שהם חו"ג של הכתר דדיקנא עילאה, שם מתחיל כתר אימא. ולכן מזל הי"ג אחיד בה אימא. ולפי שאימא היא נקבה, לכן גברה נקודת הנקבה שהיא שב"א, וקדמה אל נקודת הזכר שהוא סגו"ל.