תוכן

יא) ובנוסחא אחרת מצאתי, במש"ל שאם היה ממשמש בידו, וחושב בזכר, יכוין בה' חסדים ובה' גבורות ובכ"ח אותיות וכו', וכאן מצאתי, שתכוין לכ"ח אותיות מלוי המלוי, של ע"ב ס"ג מ"ה שהם בגימטריא פ"ד, ותכוין להמשיכם אל נוקבא דז"א, בהוי"ה דב"ן שבה. ונלע"ד לקיים שני הנוסחאות, שצריך שיכוין כך, כי בטפת הזכר שהם ה' חסדים, יש בהם ג' בחי': או בסוד ע"ב, או בסוד ס"ג, או בסוד מ"ה. ויכוין להמשיכם בהוי"ה דב"ן שבמלכות, שהם ה' גבורות שבה. גם מצאתי, כי כשהעון הוא במחשבה לבד, אז הפגם הוא באבא ואימא, ולכן יכוין להוריד טפת מ"ב שהם דוכרין מאבא, ולהעלות טפיים שהם פ"ד מאימא. ואם העון במעשה, אז הפגם הוא בזו"ן, אלא שיש חלוק, שאם היה חושב בזכר, אז העון הוא בז"א. ויכוין בג' פעמים כ"ח הנז"ל. ואם היה חושב באשה, אז הפגם הוא נוקביה, ויכוין באמת הנז"ל, להמשיכם מן ז"א הנקרא אמת, אל נוקביה. ואז יהיה כלו זרע אמת. (ירמיה ב').