תוכן

ג) וא"כ נמצא, כי החוטא חטא הנזכר, גורם להוריד או"א למטה, ומזדווגים שם למטה במקום שהוא שם היסוד של ז"א. וז"ש בזוהר בפרשת ויחי (רמ"ו ע"ב) כי אימא נקרא עלמא דדכורא, לפי שסיומא בדכורא. ופי' ענין זה הוא מה שביארנו, כי הנה היסוד שלה מתלבש בחזה של ז"א הנקרא זכר, והאורות של החמש חסדים אשר ביסוד דאימא, הם יורדים ומתפשטים עד היסוד דז"א, ושם מסתיימים. וז"ש (המאמר) [הטעם] לפי שסיומה בדכורא איהו, ולכן נקראת דכורא. וזמש"ל תועבה היא, תועה אתה בה. כי אתה חושב שהוא בזכר. ואינו אלא בנוקבא המלובשת תוך הזכר, ואין אתה שוכב בזכר אלא בנקבה, וכבר ידעת כי יש או"א וישסו"ת, והנה או"א נשארים למעלה, ושם הם מזדווגים בסוד ונהר יוצא מעדן (בראשית ב') דלא פסיק זווגייהו. אבל בחי' ישסו"ת שהם בתוך ז"א, בסוד והאם רובצת על האפרוחים, (דברים כ"ב) אינם יכולים להזדווג יחד בהיותם שם. והבא על הזכור גורם ב' מיני פגמים, אחד הוא, שמונע אותו זווג עליון של או"א עילאין, לפי שכיון שמוריד את ישסו"ת עד נה"י דז"א למטה, ודאי שאו"א יורדים עד ג' ראשונות דז"א, ושם אינו מקום זווג, ואינם יכולים להזדווג שם. הפגם הב' הוא, שגורם ירידת או"א למטה מן מדרגתם, עד הרגלים ממש של ז"א. והנה רג"ל בגימטריא זכו"ר, וזהו טעם שאמרו הבא על הזכור, ולא אמרו הבא על הזכר. לרמוז, כי עון זה נקרא זכור, להורות: שהוריד או"א עד רגל דז"א כנזכר. גם ידעת, כי או"א הם הוי"ה דע"ב דיודי"ן, ואהי"ה דמלוי יודי"ן, והוא בגימטריא קס"א, ושניהם בגימטריא זכו"ר. ולכן נקרא העון זה משכב זכור, להורות שהוריד את או"א הנקרא זכור כנזכר. ולכן התקון שלהם הוא, שיתענה רל"ג תעניות, כמנין רג"ל הנזכר, וכמנין עון זכור, וכמנין או"א שהם ב' שמות, שהם בגימטריא זכור, כדי לתקן מה שפגם.