תוכן

ה) ואחר שביארנו הפגם, נבאר עתה התקון, כי כיון שהפגם היה, שע"י הכעס גרם להפריד הוי"ה מן אלהי"ם, תקונו עתה הוא, שיחזור לחברם יחד, כמו שנבאר, והוא, כי בתפלת שחרית מנחה ערבית, בג' ברכות ראשונות של העמידה, יכוין זה, כי בברכה א' דאבות, כשאומר בא"י, יכוין בהוי"ה זו אל יהו"ה דע"ב דיודי"ן. ותכוין לחבר ולייחד עמה שם אהי"ה ביודי"ן. ובברכה ב' דגבורות, כשאומר בא"י, יכוין בהוי"ה זו אל יהו"ה דס"ג. ויחבר וייחד עמה שם אלהי"ם באופן זה, והוא שיכוין בהוי"ה בניקוד אלהי"ם, יֱהֹוִה כנודע, ובהוי"ה של ברכה ג' דקדושת השם, כשאומר בא"י, יכוין ביהו"ה דמ"ה דאלפי"ן. ויחבר וייחד עמה שם אדנ"י. ונמצא עתה, כי בברכה ב' וג', כבר נתכוון אל חבור יהו"ה ואלהי"ם, ויהו"ה ואדנ"י. שהם ב' כחות הדין, אלהי"ם ואדנ"י, שמשניהם הכעס נמשך בגי' כנזכר. ונתמתקו ע"י ההויו"ת. ובברכה א' נתכוון גם למתק השרש של שני הדינים הנז', שהוא שם אהי"ה, אשר גם ממנו נמשך הכעס, בהיותו מלא בההי"ן כנזכר, ונמתק ע"י ההוי"ה דע"ב. והרי נמתקו ג' מיני הכעס, שהם: השרש, ושתי ענפין כנז"ל. גם צריך שיטבול ב' פעמים בכל שבוע, והוא ביום הג' וביום הו'.