זהר

יח) ואי אית ליה חובין ואית ליה זכוון, אתפרעו חובין בזכוון, ואתמר יצא שכרו בהפסדו, מיד חזרין ליה לגופא קדם דייתי שמשא, ודא איהו עד בא השמש תשיבנו לו, דכד נאים בר נש נשמתא סלקא מניה, ולא נחתת בגופא עד דפרעת כל חובין דעבד בר נש בההוא יומא, ובגין דא ממשכן לה ההוא בי דינא דלעילא, בגין דמקטרגא סליק אבתרהא למתבע מינה דינא, בארבע מיתות בית דין, תרין דאתמר לעיל, ותרין דאינון שריין על אינון דמגלין עריין דאורייתא, זכאה איהו מאן דנטיר לה בכל יומא.

תרגום

יח) ואי אית ליה חובין וכו׳. ואם יש לו חטאים ויש לו זכויות, נפרעים חטאים בזכויות. ונאמר יצא שכרו בהפסדו. מיד מחזירים אותה לגוף לפני שיבא השמש. וזה הוא עד בוא השמש תשיבנו לו. שכאשר ישן בן אדם, הנשמה עולה ממנו, ולא יורדת בגוף עד שפורעת כל חטאים שעשה בן אדם באותו יום, ומפני זה ממשכן אותה אותו בית דין שלמעלה, מפני שהמקטרג עולה אחריה לתבוע ממנה דין, בארבע מיתות בית דין. שתים שנאמר למעלה. ושתים שהן שורות על אלו שמגלים עריות של התורה. זכאי הוא מי ששומר אותה בכל יום.