תוכן

י) ועתה נבאר ענין מ"ש חז"ל חומר בנדרים מבשבועות, וחומר בשבועות מבנדרים. והענין הוא, כי השבועה, היא הבל היוצא מפה דז"א, להקיף (אותה) [את המלכות] והוא הבל כלול מאש ומים ורוח, שיש בו ממש, ולכן אין השבועה חלה, אלא על דבר שיש בו ממש, אשר לסבה זו הוצרכו כ"ח תעניות, לתקן עון פגם השבועה, לפי שהוא בחי' כללות כל גוף המלכות. ובפרט שהוא בחי' אור המקיף, שהוא גדול מן אור פנימי, וגם שיש בה ממש, ולכן צריך להתענות כ"ח ימים, כנגד כל פרטיותיה, שהם כ"ח, והם עיקר המלכות. אבל הנדר אין צריך רק ששה ימים, לפי שהוא דבר שאין בו ­ממש, שאינו רק הסתכלות הארה ממצח שלו אל מצח שלה כנז', ולכן הנדר חל על דבר שאין בו ממש, ולכן אינו כ"כ חמור כמו השבועה. וגם שהוא אור פנימי בלבד. ולא אור מקיף שהוא השבועה, שהוא אור יותר גדול, וגם שהאור ההוא הוא תוספת במוחין דילה, שנתוסף אור ורוחניות במוחין שלה, ואינו עיקריות שרש הנקבה עצמה כמו שהוא בשבועה, אשר מתבטלת מציאות הנקבה עצמה. והשבועה שהיא לצורך ז' תחתונות, שהם עיקר המלכות. אבל הנדר הוא בחי' המוחין תוספת קדושה, ואינו עיקריות שרש הנקבה, רק תוספת בלבד, ואינו כ"כ פגם. גם כי הנודר לשוא, אינו גורם התלבשות קליפות כנזכר בענין השבועה. רק מניעת הארה במוחין שלה.