תוכן

הנה הצמצום א' עשה א"ס ב"ה, וכן בבחינת הקיום של הנמצאים מבחינה זו מקיים הא"ס תמיד, שאלמלא עזב הא"ס השפעתו לקיום הנ"ל, אז הכל חוזר לעצמותו הא' כידוע. וזה סוד ש'אין ישראל יכולים לעמוד ברוב טובה'[1], והבן.

ועיקר ענין זה הוא לבירורים, כי מן הטיפה סרוחה צריך לגלות מוח ושכל ראוי לקדושה. והאיך ענין זה נעשה? זה סוד כל ריבוי איברים ודמים טמאים המתפשטים ממנה, מהם איברים המוציאים ומביאים אויר, ומהם מוציאים אשפתות ומביאים אוכל, עד שבהשתתפותם שואבים כל הזוהמא שבסרחון הטיפה, ונעשה מח צלול בראשו ראוי להשראת הקדושה.

וכל איבר ואיבר מתגלה עליו כח הא"ס שמעמידו באותו הגבול שניתן לו כדי שישאוב זוהמתו של המח, וזה סוד שהשפיע הקב"ה רוב טובה לאנשי דור המבול[2], וזה העמידן בגבול בל יעבורון ובל ישובון עד שנמחו מעל פני האדמה, והטעם הוא, שכבר שאבו כל הזוהמא מנֺח הצדיק שהיה שייך לשאוב הימנו, ונעשו כל השאר ענפים בבחינת מותרות שצריך לבטלם, והיה משפיע להם בחינת ביטול כנ"ל.

אבל שאר זוהמת נח יצאו בבני נח, וגם להם נשפע בחינת קיום גבולם כדי להעמידם בבחינה זו לשאוב זוהמא מבחירי א-ל, וזה סוד שלעתיד לבא מוציא חמה מנרתיקה ופושעים ישרפו (עבודה זרה ג, ב), דהיינו, אחר שעשו שלהם, משפיע בהם בחינת הביטול לגמרי, והבן מאד[3].

ובאמת נמצא כח גדול באיברי האדם עצמו לשאוב זוהמא מהטיפה סרוחה, והסוד: 'האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם'[4] (מגילה טו, א). אלא כשלא זכו, צריך להתפשטות האומות ולגלגולי הזמן, אשר האומות ישאבו הזוהמא עד שישאר האדם נקי כולו קדש לה'.