חיפוש מתקדם

חיפוש חופשי

תפקיד הרשעים בעולם – שאיבת הזוהמא מהטוב

תוכן

הנה הצמצום א' עשה א"ס ב"ה, וכן בבחינת הקיום של הנמצאים מבחינה זו מקיים הא"ס תמיד, שאלמלא עזב הא"ס השפעתו לקיום הנ"ל, אז הכל חוזר לעצמותו הא' כידוע. וזה סוד ש'אין ישראל יכולים לעמוד ברוב טובה'[1], והבן.

ועיקר ענין זה הוא לבירורים, כי מן הטיפה סרוחה צריך לגלות מוח ושכל ראוי לקדושה. והאיך ענין זה נעשה? זה סוד כל ריבוי איברים ודמים טמאים המתפשטים ממנה, מהם איברים המוציאים ומביאים אויר, ומהם מוציאים אשפתות ומביאים אוכל, עד שבהשתתפותם שואבים כל הזוהמא שבסרחון הטיפה, ונעשה מח צלול בראשו ראוי להשראת הקדושה.

וכל איבר ואיבר מתגלה עליו כח הא"ס שמעמידו באותו הגבול שניתן לו כדי שישאוב זוהמתו של המח, וזה סוד שהשפיע הקב"ה רוב טובה לאנשי דור המבול[2], וזה העמידן בגבול בל יעבורון ובל ישובון עד שנמחו מעל פני האדמה, והטעם הוא, שכבר שאבו כל הזוהמא מנֺח הצדיק שהיה שייך לשאוב הימנו, ונעשו כל השאר ענפים בבחינת מותרות שצריך לבטלם, והיה משפיע להם בחינת ביטול כנ"ל.

אבל שאר זוהמת נח יצאו בבני נח, וגם להם נשפע בחינת קיום גבולם כדי להעמידם בבחינה זו לשאוב זוהמא מבחירי א-ל, וזה סוד שלעתיד לבא מוציא חמה מנרתיקה ופושעים ישרפו (עבודה זרה ג, ב), דהיינו, אחר שעשו שלהם, משפיע בהם בחינת הביטול לגמרי, והבן מאד[3].

ובאמת נמצא כח גדול באיברי האדם עצמו לשאוב זוהמא מהטיפה סרוחה, והסוד: 'האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם'[4] (מגילה טו, א). אלא כשלא זכו, צריך להתפשטות האומות ולגלגולי הזמן, אשר האומות ישאבו הזוהמא עד שישאר האדם נקי כולו קדש לה'.

וזה סוד 'אֲפִילּוּ גַּבְרָא חָדָא אִי יָתוּב לְמָארֵיהּ בִּתְּיוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא מִיָּד יֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא'[5], כי כל מה שיש בפרט יש בכלל, ודבר התיקון תלוי או בפרט אחד או בכלל כולו או בשניהם, אלא סוף כל סוף 'לבדו ימלוך נורא' (פיוט אדון עולם), והבן.


[1] תענית כג, א: "עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות, כעסת עליהם - אינן יכולין לעמוד, השפעת עליהם טובה - אינן יכולין לעמוד". ועי' בהמשך המאמר שדור המבול אבד מפני רוב טובה.

[2] מדרש תנחומא בשלח יב: "אמר להן הקב"ה, בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאין לפני, בה אני נפרע מכם". קהלת ב, א ברש"י: "אנשי דור המבול נשטפו מתוך רוב טובה שהשפעת להם".

[3] עי' מאמרי הסולם א' מאמר טז.

[4] יתכן שכוונתו: 'אומר דבר בשם אומרו' – מייחס הדבר לשורשו האמיתי. עי' בעל שם טוב (ואתחנן ל) שפירש מאמר זה: מביא גאולה לעולם – לאדם שהוא עולם קטן. ובספר דגל מחנה אפרים (אמור ד"ה וזה פירוש) ביאר, שאומר דבר בשם אומרו, היינו בצירופים האמיתיים.

[5] תרגום: ואפילו אדם אחד, אם ישוב לפני רבונו בתשובה שלמה, מיד יבוא מלך המשיח. המקור הוא כנראה זוהר כי תצא אות מח. עי' גם יומא פו, ב: "גדולה תשובה, שבשביל יחיד שעשה תשובה, מוחלין לו ולכל העולם כולו". ועי' ביאור באריכות על זה בספר מאמרי הסולם א' מאמר כח.