((שנת תרע"ט)
א' בתחילת
השתלשלות הזמן נעשה ב' זמנים: אחד לשליטת יצר הטוב ואחד לשליטת יצר הרע, וכן על
כרחך צריך להיות, כי 'אמלאה החרבה' כתיב (יחזקאל כו, ב), ואחד נבנה מחורבן חבירו[1].
ב' אח"כ נעשה
תיקונים, ובפלס ומאזנים ישקל רוב עוונות או רוב זכיות או מחצה על מחצה. הרי ג'
זמנים חדשים שהאדם על כרחו צריך להמצא בהם, וביום ובלילה, הרי ששה זמנים.
ויש
זמן מחילת עוונות או תשובה, אשר מאלה ז' הזמנים נתפשט כל השלשלת הארוכה מז' אלפי
שנין והבן, לע"ד.
ג' הגוף נמשך
מחיצוניות, וחיצוניות מכלים, וכלים נעשין מרשימו שנשאר אחר הצמצום בחלל הפנוי, עד
שמטעם זה נשאר אפשרות לגוף להשאר חלל חרב, דהיינו ששרש שרשו נקרא כן, דהיינו שנבדל
מן נשמתו בסוד שחיטת סמנים, קנה חכמה - קנה הלב והריאה, וקנה בינה - הוא הושט[2],
שעל ידם שופע רוח חיות לגוף ושורה בו הנשמה קדושה שנמשך משכינה ומפנימיות העולמות
שנמשך מעצמות הספירות שנמשך מאין סוף.
ד' זה שאנו קוראים
לאריך-אנפין ואבא-ואמא י"ה[3]
הוא בפעולתם בו"ה, דהיינו בזמן, אבל בהם עצמם אין השגה לקרוא בשם, כי הם
למעלה מן הזמן, ולית מחשבה תפיסא ביה כלל.
והוי'ה
שלימה[4]
- סוד ו"ה בעשר ספירות דראש. ושם י"ה - סודו שמאיר על ו"ה בקטנותם
בלי הרמת ראש אלא מרחוק. והחילוק: שבהרמת ראש, הו"ה בעצמו פועל הכל. ובקטנות,
צריך לאמו, דהיינו שאבא-ואמא מאירים עליו מבחוץ ומחנכים אותו על ברכי התורה ומצוה,
והכל על שמם נקרא.
ה' וזה סוד המשך
חיים של האדם בעולם הזה. דהיינו לפי הסיתומים של הס"א שגברו על צנורות השפע
של הנשמה שלו, זה עושה פסקות פסקות באור הנשמה שלו, וכל פסקא צריך זמן מיוחד
לפותחו ולהשלימו, שזה עושה רגעי הזמן שלו, כי תשובה צריכה להיות באותו מקום (יומא
פו, ב), ועי'/וע"י ב'.
ו' ובין (-ותבין),
שבשעת התיקון לא נתקן ההפסק, דהיינו שכבר נחסר אור אצילות, אלא שזה ההפסק נשלם מכח
בי"ע שנעשה מהם עצמם אצילות.
והנה
תשובה צריך להיות באותו מקום ובאותו אשה, מטעם זה מתגלגל האדם בחיי הבל כמה אלפי
פעמים בפסקי פסקי מצד הס"א כנ"ל, שתמיד בהגיע האור בריבוי למקום הרע
החופה על הקצוות שלו, נסתלק ממנו בחי' דוכרא שבו, כי אין השכינה שורה אלא על דכר
ונוקבא (זוהר בראשית-ב רכד), ונפסק חיותו, ובאותו מצב אפשר התקן שלו (אולי
צ"ל לתקן אותו) בשחיטה כי לבהמות נדמו, ותורה מחיה אותו בסוד תחיית המתים.
וזה
סוד 'לכל זמן ועת לכל חפץ' (קהלת ג, א), דהיינו העת סוד המלכות (זוהר חדש
בהר אות ז) עושה הזמן בסוד פסקי פסקי, שכל אור מעכב על חבירו, שזה סוד שהלבנה
מסבבת בכל חודש לגלות הי"ב הויות דשמש, והשמש בכל צירופי הויות שלו מחייה
אותו[5].
ומשמש שופע הנצחיות, והלבנה עושית הזמן בסוד פסקי כנ"ל עד שחיצוניות ישלים עם
הפנימיות ואור אחד לא יעכב על חבירו ויהיו משמשין ביחד, שבסוד זה נמצא הנצחיות
בסוד 'והארץ לעולם עומדת' (קהלת א, ד), כי ע"כ (-עד כאן) ההנהגה בסוד ישיבה,
אלא שיש בה סמיכה מן היסוד, והבן.
[1] מגילה ו, א: "קסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם: חרבו שתיהן -
אל תאמן, ישבו שתיהן - אל תאמן. חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי
- תאמן. שנאמר 'אמלאה החרבה', אם מלאה זו - חרבה זו. אם מלאה זו - חרבה זו".
[2] משלי ד, ה: "קנה חכמה קנה בינה", ועי' זוהר פנחס אות
שסה.
[3] אריך אנפין נרמז ביו"ד דשם הוי'ה, או"א - בה' ראשונה,
ז"א - בו', ומלכות - בה' אחרונה.
[4] מבחין מתי מכונה הוי'ה שלימה ומתי רק י'ה.
[5] יש י"ב צירופי הוי'ה (כמו: הוי'ה הוה'י ההו'י וכדומה) כנגד
י"ב החודשים.