תוכן

תשמ"ו מאמר טו
בזה"ק (בשלח דף ג' ובהסולם אות יא') וז"ל, ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת, שואל מה אומר ומשיב, אלא בשעה שהדין תולה על העולם, לא יפרד אדם מן הכלל, בלבדו, כי בשעה שהדין תולה על העולם, אלו שנודעו ונרשמו בלבדם, אעפ"י שצדיקים הם, הם נתפסים מתחילה. וע"כ אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. ומשום זה אמרה, בתוך עמי אנכי יושבת ואיני רוצה להפרד מהם, וכו'.
כי דין ששורה על העולם, פירושו הרצון דקבלה, שהיא אהבה עצמית, שהנבראים נולדו בטבע זו, כידוע, מכוח רצונו להטיב לנבראיו, ומשום זה, שהיה רצון להשתוות הצורה, בכדי שלא יהיה נהמא דכסופא, נעשה דין שאסור להשתמש עם הכלי קבלה, רק בזמן שהוא יודע, שיהיה ביכלתו לכוון על הקבלה, בעל מנת להשפיע, אז מותר לו להשתמש עם כלי קבלה.