תוכן

ג) והטעם כל הכונה הזאת, היא תלויה כמש"ל, כי בשבת היא עצמה קודש, שעולה עד אבא, הנקרא קדש, וירש את מקומו. אבל ביו"ט, הם מקראי קדש, כי הם באימא, ושם הם קרואים ומזומנים מן הקדש שהוא אבא, ואינם קדש עצמו. לכן אנו מכונים לב' שמות אהיה אלקים, אשר שניהם הם באימא. וכונה זו היא, בין בתפלת פסח, או עצרת, או סוכות, ובכל שאר היו"ט.