אנא האל יחודך הנעלם והנורא, שרפים וחיות ואופנים נלאו מלהגיע1, מהגיד עוצם גדולתך ומלכותך לא יכלו כל בעלי חכמה ומדע, וכל אשר חקרו לדעת מהותך נסתר מהם ולא הכירוהו. אבל תוקף חרדה אחזתם ולא עצרו כח מפני עוצם יכלתך, כי אתה הוא רואה ולא נראה, שומע ולא נשמע, ותהלתך אין לערוך, וגדולתך אין לספר, כי רם על כל רמים כבודך, ויקרך עין לא ראתה, ושבחך מי2 יכילהו, וגבורתך מי יגידה, וכל בעלי כח ועצמה נראו לפניך כאין כח, וכל בעלי חכמה נבערו מפניך, כי לחכמתך אין קץ ולגבורתך אין תכלית. וצבאות סדרת לשרת לפניך בחכמה נפלאה, כלם גדולים ומליאים חכמה והשכל, עומדים על פקודתם ושומרים את משמרתם באמונה, משתחוים לפניך ומברכים את שמך ומקדשים אותו בשירה וקול רנה, בחכמה בדעת ובתבונה, כי אתה מושל בכלם ממעון קדשך ועד עדי עד, ומאוריך מתפשטים מן המקור הנעלם, נאחזים זה בזה ונודעים שהם אחד, לתפארתם אין קץ ולמהללם אין גבול, כי הם מתפשטים בגבורה ורחמים מאירים ומזהירים מקצה הארץ ועד קצה הארץ, וקדושתך, כשהיא יוצאה ממקום הדרת כבודך, מי יוכל לעמוד בסודה, ומי יוכל לעמוד בקול שאונה, כי היא מכסה את כל הענפים, ולא נראה מהם דבר אלא היא, וכלם נסתרים בצלה, ומתלוננים בכבודה, ומרב גבורתה כלם מרעידים ורועשים, ובמנוחתה כלם מתעלסים, מסתירים פניהם שלא להביט בעוצם מאורה, וכלם כאחד עונים באימה ואומרים בקדושה ובטהרה:
1 נ"א: מלהביע.
2 נ"א :לא יכילהו.