תפילה ושבח והודיה
מטבע האדם הדואג להתתקן לפניו ית' שרואה את עצמו מלא חסרונות, שבזה כחו יפה להתפלל תמיד על מילוי חסרונותיו אמנם אינו יכול להודות ולשבח לפניו ית', כי אין לו לדעתו על מה להודות ולשבח. וכן לאידך גיסא אם מתעצם להודות ולשבח את בוראו על מדת טובו המרבה אליו בכל יום ותמיד. הרי בהכרח שמרגיש הספקה במצבו, ושוב אינו יכול להתפלל ולהתמרמר כל כך לפניו ית' על חסרונותיו. הרי שהתאמצות בתפלה מרחיקו משבחים והודיות, והתאמצות בשבחים והודיות מרחיקו מתפלה. ואומר הזהר, שמעלתם של אלו הצדיקים היה, כי היו נשלמים מב' הצדדים, שמצד אחד והוו מודן ומשבחן למריהון בכל יומא, ועם כל זה לא אבדו כח התפלה, ולא הוו מבטלין צלותייהו לעלמין, והיו סובלין תמיד יסורין ומכאובים לתקן מעשיהם והתפללו לפני ה' תמיד