תוכן

מהו ענין התפילה, שצריכין להתפלל על גלות השכינה, שביאור ס"א, שהיא בחינת ידיעה וקבלה שולטת על השכינה הקדושה, שנבחנת לבחינת השפעה ואמונה. והבורא יתברך ברא העולם להטיב לנבראיו, ואין התחתונים יכולים לקבל את ההטבה, כ"א בכלים דהשפעה, שנבחנים לבחינת כלים נצחיים, ואין אור העליון, שהוא בחינת נצחי, יכול להתלבש בכלים זמניים.
והתחתונים, שהם מונחים תחת שליטת הסטרא אחרא, שהם רוצים דוקא בקבלה וידיעה, גורמים לפירוד, ליחוד העליון. שנבחן שיש בחינת ערלה על המלכות, שהערלה הזו מפסקת בין ז"א ומלכות, הנבחן לבחינת יחוד קב"ה ושכינתיה.
ונמצא, שיש צער השכינה, שאין היא יכולה ליחד עם בחינת קב"ה, מסיבת הערלה הזו, שהתחתונים מחזיקים אותה, ולא עוזבים אותה, שתפרד מהמלכות. לכן צריכין להתפלל, שהשי"ת ישלח הארה ממרום, שהתחתונים ירצו לבטל את הערלה ולהסירה מבחינת מלכות. וזה נוהג בכלל ובפרט.
ואולי זהו ענין מה שצריכים לבריאת התחתונים, שכתב בהפתיחה לפנים מסבירות, שמצד העולמות יש ב' מצבים: מצב של ט' ראשונות, הנבחנים לכלים דהשפעה. ומלכות, שהיא בחינת כלי דקבלה, שממנה יונקים הקליפות. וברוחניות אין אחד מתערב בהשני.
ולכן נברא האדם, שנוהג אצלו בחינת זמן, שעד י"ג שנים הוא נמצא תחת שליטת הקליפות. ומי"ג שנים והלאה הוא מתחיל להשיג בחינת הט"ר. ואז, כיון שהוא כלול מבחינת מלכות דקבלה, הוא יכול לתקן אותה, שתהיה בחינת קבלה ע"מ להשפיע, שאז יקוים, חשכה כאורה יאיר.
זאת אומרת שמלכות נקרא בחינת קבלה וידיעה. ואז הוא מהפך את הכלים שלו. מה שאין כן אם (לא) היה כלול רק מט"ר, אז לא היה יכול לתקן שום דבר.
לכן צריכין למעשי התחתונים. וזה ענין, הקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים, היינו מי שמתפלל, שרוצה להיות צדיק, היינו שמבקש מהשי"ת, שיעזור לו להפוך את בחינת מלכות לבחינת ט"ר.