תוכן

לב מכונה הרצון שבאדם, ותפילה שייך על מילוי חסרון שיכולים לומר שהחסרון נק' כלי, ותפילה הוא כאילו אמצעי בין אור לכלי, הכלי הוא חסרון, והאור הוא המילוי, ותפילה היא המתווך בין המילוי להחסרון.
לפי"ז יוצא באדם שלמטה בעוה"ז שנברא ברצון לקבל עמ"נ לקבל, אין לו אז חסרון על מלוי אור, כי חסרונו הוא על מלוי רצון לקבל.
לפי"ז צריך האדם להשתדל שיהיה לו כלי דהשפעה, היינו שירגיש חסרון בזה שאין לו רצון להשפיע, ובמצב שהוא נמצא ברצון לקבל, ואומרים לו שהוא צריך לבקש שיתנו לו רצון אחר, אז הרצון לקבל אינו מסכים לזה, וזה נקרא עבודה שבלב, היינו עבודה על הרצון, היינו על השגת כלים דהשפעה, ובזמן שהוא צריך להתפלל שיתנו לו את הרצון להשפיע ואין הגוף מסכים לזה.