תוכן

ענין סביבה במדרש תנחומא (ח'): ויקח שש מאות רכב בחור. משל מי היו, אם תאמר משל מצרים, והלא כבר נאמר: וימת כל מקנה מצרים. אם תאמר משל פרעה, והלא כבר נאמר: הנה יד ה' הויה במקנך וגו'. אם תאמר משל ישראל, והלא כבר נאמר: וגם מקננו ילך עמנו וגו'. אלא, משל "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה". הרי למדנו, שהירא את דבר ה', הם היו תקלה לישראל, עכ"ל.
מכאן משמע, שעיקר השמירה מסביבה, היא מסביבה של יראי ה' והם עבדי פרעה (שענין פרעה הוא, כמ"ש האר"י הק', שבגלות מצרים היתה הדעת דקדושה בגלות ופרעה היה מוצץ את השפע, שענינו הוא הרצון לקבל(, שהם ]היינו אותם יראי ה' הנ"ל[ נקראים עובדים רק לטובת עצמם, ואין להם שום שייכות לעבודה דלהשפיע, כי כל כוונתם היא רק להנאת עצמם. ועיקר השמירה שצריכה להיות מפניהם, הוא משום שבחיצוניות ניכר שהם עובדים, שעוסקים בתורה ותפילה בהתלהבות ומדקדקים בכל מיני דקדוקים. ומשום זה הם נקראים יראי ה', אחרת הם לא היו נקראים יראי ה'. ומכל מקום בפנימיותם הם משועבדים לפרעה, היינו, שכל כוונתם היא רק למלאות רצונם וצרכי עצמם ואין להם שום שייכות לגבי עבודה של להשפיע.
וסביבה כזו מביאה תקלה לעובדי ה', משום שהאיש הרוצה ללכת בדרך ה' והוא רואה את עבודתם בזמן שהם עוסקים ביראת ה', הוא מתפעל מהכוחות שלהם, היות שבזמן שעוסקים בבחינת "עבדי פרעה", אין להם ההתנגדות מצד הגוף, היות שגם הכוחות האלו שנותנים, הם רק לצורך הגוף, וממילא לא שייך כאן ענין של התנגדות, אלא אדרבה, הגוף מסכים ליתן להם כוחות. נמצא, שרק סביבה כזו "מביא תקלה לישראל", היינו, למי שרוצה להיות ישראל ולא להיות מעבדי פרעה. היות שעבדי ה' מתפעלים מעבודתם, אזי העבדות של עבדי פרעה מוצאת חן בעיניהם, לכן הם נמשכים אחריהם, וממילא הם מקבלים את מחשבותיהם וכוונותיהם, ועל ידי זה הם מתחרטים על כל הכוחות שהם כבר נתנו בעבודה של להשפיע, ומכאן ולהבא כבר אין להם שום כח שיוכלו להמשיך בעבודה דלהשפיע.
מה שאין כן בסביבה של חופשיים, שאין הם מסוג של יראי ה', אין להם שום קשר איתם, היות שהם יודעים שאין מה ללמוד מהם - אין להם שום התחברות המחשבה איתם, כי הם יודעים שאסור ללמוד ממעשיהם וממחשבותיהם, לכן מסביבה כזו אין שום תקלה. משא"כ מ"יראי ה' והם עבדי פרעה", הם מביאים תקלה לישראל, ומהם צריכים לברוח כמטחוי קשת.