כ"ב תמוז אפר"ת
רחמי הבורא יתברך מיוחסים
רק אל השכל ולא לגוף הגשמי כידוע. אבל נמצא ב' מְצָרִים: א' מצר הגוף, דהיינו, טרם
שנתגלה הוית השכל. וב' מצר השכל. וזהו שאמרו חז"ל 'ורחמיו על כל מעשיו כתיב'[1],
דהיינו, שהתפשטות רחמיו ית' אין לו שום גבול כנודע, ומענג הגוף כמו השכל כידוע, אם
כן אי אפשר כלל להיות דבוק ברחמיו העצומים לאמיתו בשכל לבד, כי הגוף מדמה לו חסרון
בדביקות, ואף על פי שאינו נוגע כלל באמיתיות הרחמים, כי אומר שהיא גם כן מרחמי
הבורא, כמובן.
[1] עי' ברכות ז, א שמטעם הפסוק (תהלים קמה, ט) "ורחמיו על כל
מעשיו", לא הניחו משמים לקלל צדוקי שהציק לרבי יהושע בן לוי, ונראה שגם כאן
מדייק שרחמיו על כל מעשיו, גם על הגוף.