תחיה
יש ד' קליפות, הנקראים, רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת, נוגה. וקליפת נוגה יש בה טוב ורע, והטוב שבה הוא קדושה ממש, והוא נפרד מג' הקליפות הנ"ל, שהן בחינת נחש הטמא. ואם הוא מתקרב לג' הקליפות שהן הנחש, אז נטמא גם הוא, והאורות פורחות ממנו, שנבחן למיתה. וע"י העלאת מ"ן של התחתונים חוזר ונפרד מן הקליפות וחוזר לתחיה. וז"ש אתעביד חד גופא ברזא דאדם, שהוא הטוב שבנוגה שהוא קדושה. ואינון שייפין ממנן דמתקרבן לאשא היינו להקליפה אש מתלקחת, שהם בחינת נחש, ומתין שנסתלקו אורות החיים ממנו. ומהדרן כמלקדמין, על ידי העלאת מ"ן של התחתונים ...