תורי זהב
שהכתוב תורי זהב הוא על הטעמים, הבאים מאו"א עלאין. ומה דאמר זהב, כיון שהם מאו"א עלאין שה"ס אוירא דכיא, שהוא חסדים שמימין, למה אמר עליהם זהב, שהוא רומז על הארת החכמה שמשמאל. והיה צריך לומר תורי כסף, שהוא חסדים. ומשיב, בגין דאינון אתיין מרישא דמלכא למיהב דעתא וסוכלתנו לאתוון כלהו, כלומר מאחר שהטעמים באים מג"ר דמוחין המאירים ג"ר לכל האותיות שהם או"א, וזולתם אין הארת החכמה שבשמאל מתיישבת, ואינה נחשבת לג"ר, ע"כ כלהו ברזא חדא קיימין, שהאוירא דכיא, והחכמה, עומדים בסוד אחד, כי לולא אוירא דכיא דאתפס, לא היתה החכמה דשמאל מתיישבת, וע"כ קורא את האוירא דכיא דאתפס, בשם תורי זהב. שה"ס השפעת החכמה הנקראת זהב, התלויה באו"א. והשפעת הנקודות שהן מישסו"ת, נקראת נקודות הכסף. משום שהארת החכמה נפסקת מהן וחוזרות לחסדים.