תוכן

בזוהר וירא ק"ה ע"א, ואמר רבי, אסור לו לאדם להתפלל על הרשעים שיסתלקו מן העולם שאלמלא סלקו הקב"ה לתרח מן העולם, כשהיה עובד עבודה זרה, לא בא אברהם אבינו לעולם, ושבטי ישראל לא היו, והמלך דוד, ומלך המשיח, והתורה לא נתנה, וכל אותן הצדיקים והחסידים והנביאים לא היו בעולם.
היינו על דרך המוסר, בזמן שיש לאדם מדות רעות ומחשבות זרות, אל יתפלל עליהם שה' ימית אותם, אלא שהם צריכים להיות בעולם, כדי שיהיה מקום לבחירה.
כי, זמן הבחירה נקרא זמן של טרחא. וזה פירוש שתרח הוליד את אברהם, כי דוקא על ידי היגיעה זוכים לבחינת שלימות, הנקראת אברהם. וכמו כן כל שלימות של שאר הצדיקים, כי לפום צערא אגרא.
וכמו כן, לא ניתנה תורה, כי ענין התורה הוא כמשחז"ל, בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין, נמצא דוקא בזמן שישנו בהאדם אלו הרשעים, אז הוא נצרך לתורה, כמשחז"ל, המאור שבה מחזירו למוטב.
ועל דרך זה יש לפרש ענין טענת המלאכים, שאמרו, תנה הודך על השמים והשיב להם כלום יש בכם יצר הרע.
ויש לשאול, וכי התורה היא דבר מצומצם, שלא יכול להתחלק בין למלאכים ובין לאנשים למטה בארץ?
ויש לומר שטענת המלאכים הי' שדוקא התורה שייכת להמלאכים, כי תורה דבר נשגב, אם כן דוקא מי שהוא בבחינת מלאך, יש לו שייכות להתורה. והוא השיב להם, אדרבה, כי מי שיש לו יצר הרע יש לו שייכות להתורה, כי התורה היא בחינת תבלין ליצר הרע, מה שאין כן להמלאכים אין שייכות להתורה, כי אין להם כלי קבלה.