תוכן

תסתפק לעליונים ולא ימסרו ביד משה, שיתן התורה בזמן, שהאדם במעלה ולא ימסרו ביד משה, שמשה נקרא רעיא מהימנה, שידי משה נקראים בחינת אמונה. אז השטן מקטרג ואומר, שאין זה באפשרות, שהתורה תתקבל בזמן שאין האדם ראוי לה, אלא העצה היא - בידי משה יש יכולת להתקבל, היינו בבחינת אמונה, שאז הוא למעלה מדעת, ושם אינו נוהג שום קושיות, כי כל הקושיות הוא רק בתוך הדעת.
לכן בזמן שהאדם רוצה לקבל תורה בפרהסיא, אז הוא מבין שיש לו צורך לתורה מסיבת שלא לשמה. מה שאין כן בבחינת הצנע לכת, אז אינו נוהג את השלא לשמה. ואז, כשמקבל התורה, הוא רק על הכוונה, שהתורה יביא לו בחינת אמונה. לכן מוכרח להיות בחשאי. ורק בזמן הקטנות. אבל בזמן הגדלות, אז התורה נקרא בחינת רפואה וסם החיים.
וזה פירוש של הד"א, שנקראת תוהו, היינו בחינת תולה ארץ על בלימה. וכן פירש רב חנן, שמתשת כח האדם, שאז הוא רואה, שחסר לו אמונה. ונמצא, שכולם לדבר אחד נתכוונו.