הגדרת הערך

תוהו
הוא פרצוף הכתר, ונק' כן משום שמתהא עיני הבריות להיות שם אפיסת ההשגה. הכתר כולל ב' פרצופין עתיק וא"א עתיק ה"ס תוהו וא"א ה"ס בוהו. (ע"ע בוהו).