תוכן

בזוהר יתרו דף ס"ח בהסולם [אות רסא']: רבי שמעון אמר, כה תאמר לבית יעקב באמירה, והיינו מסטרא דדינא, ותגיד לבני ישראל, כד"א ויגד לכם את בריתו. וכתוב, הגדתי היום לה' אלקיך. לבני ישראל דוכרין דאתי מסטרא דרחמי.
ומפורש, שהגדה הוא רחמים, לבנ"י היינו הזכרים, הבאים מצד הרחמים, ורש"י מביא, לבית יעקב, אלו הנשים, תאמר להן בלשון רכה, ותגיד לבנ"י עונשין ודקדוקין, פרש לזכרים דברים הקשים כגידין (מכילתא).
אם כן מהזהר משמע להיפך, לנשים במידת הדין, ולזכרים במידת הרחמים. ומכאן משמע, שרכה לנשים וקשים כגידין לזכרים.
ושם בזהר הסולם דף ע' אות רס"ט מביא וז"ל: אמר לון, כל אדם צריך לדבר עם אדם אחר כפי דרכיו, לנקבה לפי דרכיה ולגבר לפי דרכיו, ולגבר שבגברים כפי דרכיו. אמרתי לרבי חייא בני, היינו שכתוב, כה תאמר לבית יעקב, ותגיד לבנ"י.
לפי מה שכתב הרמב"ם בסוף הלכות תשובה וז"ל: לפיכך, כשמלמדים את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן, אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז מעט מעט, ומרגילין אותן לענין זה בנחת, עד שישגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה.
לפי זה יוצא, כה תאמר, היינו אמירה רכה, שהוא שלא לשמה, היינו לשם אהבה עצמית, שהיא עבור הרצון לקבל, שנקרא מדת הדין, מטעם שעל הכלי הזה היה צמצום, שאסור להשתמש עמהם. לכן מצד אחד היא רכה, משום שנשים, הם אותם שאינם מבינים רק מה שנוגע לכלי קבלה שלהם, שנקרא בחינת נקבה, היינו כלי המקבל.
מה שאין כן זכרים, היינו שיכולים להבין את הענין של השפעה, שעיקר התיקון הוא השתוות הצורה, שנק' בלשון חז"ל, הדבק במידותיו, מהו רחום אף אתה רחום, שהוא ההיפוך מכלי קבלה, שנק' מדת הדין, זה נקרא קשה כגידין, מטעם שלגוף קשה לקבל עבודה זו של השפעה.
אם כן נמצא מצד אחד נקרא רחום, שהוא בחינת השפעה, אבל הוא קשה לגוף כגידין, שהדרך הזה בעבודת ה' על דרך האמת, שהוא בעל מנת להשפיע, אין הגוף מסכים.
ובזה מובן לנו, מדוע צריכים לשנות את הסדר של האמת, משום כמו שכתב הרמב"ם שלא כל אדם יכול ללכת בדרך האמת. כמו שכתוב בזוהר, שצריכים לדבר לכל אחד ואחד כפי הבנתו, שיוכל להבין, שעל ידי המטרה הזו יהיה לו כדאי לקבל עליו תורה ומצוות, וממילא מוכרחים לשנות את הדיבור לכל אחד ואחד, כפי הבנתו.
בזוהר יתרו דף ע"ב אות רע"ט בהסולם: אתם ראיתם, אשר עשיתי למצרים, ואשא אתכם על כנפי נשרים. מאי כנפי נשרים? אמר רבי יהודה, ברחמי וכו', דאמר רבי שמעון דרך הנשר בשמים. מאי בשמים ברחמי. מה נשר אשתכח ברחמי על בנוי, ודינא לגבי אחרנין, כך קב"ה אשתכח ברחמי לגבי ישראל, ודינא לגבי עמין עכו"ם.
ויש לשאול, למה צריכים ללכת במידת הדין על אומות העולם, מדוע לא ללכת אתם גם כן במידת הרחמים. וכי משא פנים יש בדבר? אלא יש לומר, כי המדובר הוא באדם בעצמו, שהוא בחינת עולם קטן, שהאדם כלול מבחינת בן, הנקרא בני בכורי ישראל, וגם מבחינת אומות העולם, היינו הכלי קבלה של אדם, נקרא בחינת אומות העולם, וכלי השפעה של אדם נקרא בן להקב"ה.
ובדרך כלל בחינת הקבלה היא ברום המעלה והחשיבות, ובחינת השפעה של אדם היא בבחינת שפלות. וזה פירוש, ואשא אתכם על כנפי נשרים, היינו שהקב"ה מעלה את בחינת בן שלו, היינו הכלי השפעה, שזה יהיה אצלו חשוב, וממילא זה יפול, היינו הכלי קבלה יהיה אצלו בבחינת מטה בחשיבות. וזה נקרא בחינת דין לאומות העולם, ובחינת זו נק' בחינת הכנה לקבלת התורה.
משום שאין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה: היינו את בחינת עצמיותו, שהוא הכלי קבלה, הוא צריך להמית, היינו על ידי זה שלא ייתן לו מזונות, רק בתנאי על מנת להשפיע. ממילא זה נופל וזה נחשב למת. ובחינת השפעה היא בחינת חי.