תוכן

ואמר עוד (זהר תצא רפ"ב.): ושכינתא איהי נוגה וכו', והוא סוד (יחזקאל א, יג) "ונגה לאש" ודאי. וסוד הענין, כי יש לשכינה שתי בחי': הא׳ - היות החסדים של הזכר שולטים עליה, ואז היא מצד עצמה אינה יכולה להנהיג, שהוא סוד אופל הלבנה, אבל החסדים שולטים ומצדם היא מנהגת. אבל תיקונה הוא להיות בסוד חמה, שהגבורות שלה פועלות בסוד אש, אבל הגבורות שלה עצמם היה בחינת מיתוק החסדים, וזה נקרא נגה לאש. והשכינה נקראת אש נוגה בסוד בית הכנסת, כי מצד היסוד היא בית הכנסת שבה מתכנסים האורות. ושני העמודים אשר הבית נשען עליהם (זהר שם) הם נ"ה, שהיא נתקנת בהם להיות בית בזיווג ליסוד. אמנם האמת, שתיקון הנוק׳ מצד עצמה הוא בסוד הוד, רק שנצח יתן בה מיתוק החסדים, ואז תקרא אש נוגה, כי היא אש מצד ההוד, והוא סוד פני חמה. ובאש עצמו יש בחינת החסדים, והוא הנוגה של האש, אבל [לא] בסוד החסדים השולטים, אלא בסוד מיתוק החסדים

*בכ"י יש כאן מקום ריק כרוחב מלה.

הממתקים הגבורות עצמם. ולכן יש לנצח שתי בחינות גם כן: בחינה אחת בסוד הזכר השולט על הנוק׳, ובחינה

אחרת [הנוק׳] הנתקנת מן הזכר, וזהו בהתחברו להוד, והבן היטב. ועל כן נקרא נוגה (זוהר שם) "אשא חיורא", שהוא בחינת האש, אבל חיור מפני מיתוק החסדים. ובאמת הפני חמה עצמו הוא כך, שיש בו בחינת הנוגה הזה שהוא החיור, ולכן הוא סוד פני חמה ופני לבנה ביחד, כי גם בחינת הפני לבנה נכלל בה בסוד המיתוק הזה. אך פני לבנה לבד הוא כשאין הגבורות מתוקנות, ולא יש רק שליטת הזכר, לא בחינת מיתוק הגבורות, אלא בשליטתו שהוא משלים בעד הנוק׳.

והנה מאדים, יש מאדים מלשון אדמימות, והוא אדמימות החמה בסוד הס"א שאינה יוצאת אלא מן החמימות של החמה לבד, ולא מן הנוגה שבה. אבל יש מאדים מלשון אודם (זוהר שם) שהיא אבן טובה, והיא אחת מתיקוני הנוק׳. והראשון שבה שהוא ממש סוד האש עם הנוגה. ונמצא שמאדים של הס"א הוא האש בלא נוגה - והוא סוד אדום, והמאדים דקדושה הוא האש נוגה - והוא סוד אודם.

ואמר (זהר שם): תרוייהו וכו׳ נצח והוד אינון דנטלו, פירוש - שאין אנו חושבים אותם נפרדים, א׳ בסוד הזכר וא׳ בסוד הנקבה, אלא בבחינת שניהם ביחד, שהם עומדים לתיקון הנוק׳ שניהם. ופירוש הענין: כי הבנין בסוד הוד הוא באמת, אלא שהנצח מתחבר בו לתת לו בחי׳ הנוגה הזה.

 ואמר (זהר שם): "אהרון ודוד", ותבין פה סוד גדול, כי לפעמים נראה אהרן בנצח בסוד כהן, ולפעמים בהוד, ומשה גם כן כך. וגם תבין ענין מה שמוזכר בזוהר על דוד שרצה להחליף את הסדרים לכבוד השכינה בסוד (תהלים קלב, ט), "כהניך ילבשו צדק וחסידיך" וכו׳, כי למה יעשה כה, ומה תיקון נמצא בזה. ובאמת הוא סוד גדול, דע כי בנין השכינה הוא בהוד כנ"ל, אך הנצח יש בו שתי בחינות: האחת - בסוד הזכר השולט, ואחת - בסוד התחברו אל הוד, ותיתו אל נוק׳ בחינת החסדים שהוא הנוגה הנ"ל. והנה אהרן הוא בנצח בסוד כהן, והוא באמת בהוד מצד התחבר הנצח אליו לתת לו בחינת הנוגה שזכרתי, וזה סוד (זהר שם): "אהרן ודוד מתמן הוו", כי שניהם במקום אחד בהוד לבנין הנוק׳, רק שאהרן בסוד בחינת החסד הנמשך בהוד מחמת התחברות הנצח בו, ולכן הוא נטל תיקון הנצח בסוד הכהונה, לחזק תיקון זה בהוד במלכות. ודוד הוא בחינת ההוד מצד עצמו, בסוד פני חמה, אך בסוד הארת הבינה שהיא חמה עילאה. והבן היטב, כי זה מה שעושה הנוק׳ בחינת חמה, פירוש - שלא תהיה בסוד דלית לה מגרמה כלום, כמו הלבנה, אלא בסוד החמה בגבורות שלה, הארת אימא שרחל יוצאת ממנה, בבחינה זו הושם הוא בהוד לתת לה תיקון זה.

והנה תבין שבבנין בית המקדש, שהוא בנין הנוק׳, צריך שהכהנים עצמם יראו שהם בנויים בזה התיקון בסוד אהרן עצמו, שהוא בהוד לבנין הנוק׳ כנ"ל, שעל כן ניתן להם הכהונה על היות שרשם בבחינה זו בסוד הבנותו הנוק׳, כמו שפירשתי. אבל עשו הוא סוד עבד, והוא אדום, ולא אודם. ומצד זה מאדים נוק׳ דיליה, והוא גורם שפיכות דמים (עי׳ שבת קנו.), כי הוא בסוד חורבן הבית הנבנה בהוד. ובחזור הוד (לדוד) [לדוה] - הבית חרב, ומאדים מתגבר וגורם שפיכות דמים לישראל, בסוד משיח בן יוסף שראוי למות, ובסוד כל הרוגי מלכות, כמו שידעת, ונמצאו הדברים תלוים זה בזה.

ואמר עוד (זהר שם): "ושפחה רעה איהי קבורה", יסוד הענין כי השכינה נקראת בית למלך. אבל לילי׳ נקראת קבורה, אפילו לבעלה. והסוד כי השכינה היא המקום ששם האורות מתגברים להתפשט לכל מדרגותיהם, כי היא הפרט שבה נפרטים אורות הכלל שהוא הז"א; וכנגד זה הנוק׳ דס"א גם כן שם מתפשטים מדרגותיהם. אבל סודם ממש חשך, ושם מתמשך החשך יותר, פירוש כי פעולת הס"א הוא כיסוי האורות והחשיך אותם, ועיקר פעולה בתוקפה וחזקה הוא בלילי׳. והנה באמת מכל שכן שהיא קברה למי שהוא מבחינת הקדושה, שכשמגיע שם האור - נסתם ונקבר, ולא נגלה כלל. ולכן היא אוסרת בה לגבירתה בסוד בית האסורים ממש, שהיא צריכה לעמוד שם (כעושה) [כבושה], בלא הראות כחה. ובאמת היא קבורה בעפר, שהוא בחינת שבתאי, בחינת מלכות עצמה כנ"ל, והוא בבחינת מות שהוא חסרון האור של התורה.

והנה משיח ומשה הם נקברים בזאת הקבורה בסוד (ישעיהו נג, ט): "ויתן את רשעים קברו", כי בעלות הנשמות אל השכינה נא׳ בהם (תהלים פד, ד) "גם צפור מצאה בית", אבל מי שצריך להיות בנוק׳ דקליפה - נקרא שהוא קבור, ושם אין מגיע להם אור התורה אלא בצמצום, וזה עניותם ומיתתם, והיא כלולה משבע מיני מדורות שיש בה שבע הבחינות, כמו מלכות דקדושה, והם שבע בחינות דקליפה. בבחינה זו כולן שולטות עליהן לסתום האור, ומה שמצד מלכות גבירה (זהר שם) הם שני השבע, מצד השפחה הם שני רעב.

והנה עתה מפרש סוד השכינה לפי פעולותיה, והשפחה מה שהיא פועלת כנגד פעולות אלו. הגבירתה מצד עצמה היא גן בסוד גן המלך, שכל הנזרע בה הוא קדוש וטוב. השפחה מצד עצמה היא אשפה מטונפת, שהיא דוקא בבחינת רע, וכל הנזרע בה הוא רע. אך בחי' אחת נמצא שתהא האשפה מתערבת לגן, והגן בכח זה מגדל זרעים, והו"ס ערב רב, כי יש בהם בחי' האשפה ברע שבהם, והגן נוטלת אותם ומולידתם בסוד טוב ורע. ובאמת זה הענין אחר חטא אדה"ר הוא בא, כי קודם החטא לא היה ראוי לימצא כלל, אך מצד הע"ז היא אשפה מטונפת.

ואומר לך כאן סוד גדול, כי כמו שעבודת השכינה נותנת לה כח לפעול פעולותיה, פעולות הקדושה, כן הע"ז נותנת כח ללילי׳ לפעול את שלה, להמשיך טומאה על טומאה. ובאמת כמו שהנשמות הקדושות הם מ"ן לשכינה, כן הטמאות הם מ"ן ללילי׳ והוא סוד (זהר שם) הכלבים המתים וחמורים מתים הנקברים בה. וכן הם עצמם קוברים בבתי התיפלות שבהם. יסוד הענין, כי נשמות הקדושות בעלותם לשכינה, כבר אמרתי שהוא בסוד (תהילים פד, ד) "גם צפור מצאה בית"; והקבורה שהם נקברים הוא מצד מה שהרע צריך להיפרש מהגוף, ולכן נקברים בסוד השפחה הזאת: אבל באמת לא שיקברו כך ח"ו, כי היו נטמאים יותר. אלא פירוש הענין, כי בחינת נוק׳ דקליפה היא בחינת הקבורה, ולכן כנגד זה צריכים הגופות להיות נקברים כדי שיצא משם הרע וילך לזיניה. אך הנשמות ההולכות אל הנוק׳ דבקליפה (אלא)[אלו] נקראים דוקא רשעים קבורים, והנשמות הטמאות שהם שלה הם מ"ן לה, והבן מאד הסוד הגדול הזה. אך תדע שכל זה אינו לבחינת המשכת הטומאה לא שפע ולא*  בזה כי אין לע"ז להמשיך שפע אלא לטמאים התועים אחריה. והנה כמו שבנוק׳ דקדושה נמשכים כל הנחלים להמשיך שם כל ההשפעות, כן נוק׳ דקליפה אליה רצות כל השפעות הטומאה, ולכן היא מטונפת מכל מיני טינוף, והיא בחינת הצואה שהיא המותר הנדחה מן הכל, והבן היטב. והנה הטינוף הוא בחי' הזוהמא הנמשכת, ושקץ הוא סוד הנשמות הטמאות שנכנסות שם כנ"ל, ולכן נקברים שם למ"ן טמאים שלה. והנה השקץ הם הנשמות כנ"ל, והם המעלות את המ"ן טמאים, וריח רע הם בחינת המ"ן טמאים עצמם, לעומת ריח טוב שהם המ"ן הקדושים. והנה זה הריח רע הוא מטונף ומסורח מבחינת השפחה בישא עצמה, שכך הם המ"ן טמאים עולים מבחינתה.

וכל זה מצד הגוים עע"ז עצמם, אך מצד הערב רב היא סרכא. וסוד הענין, כי הריאה היא השכינה בבחי׳ עליותיה בכנפיה ובשירתה, כמבואר בדברי הרשב"י ע"ה במקומות הרבה. והסרכא הנגלית שם אינה מנחת העליה, וזה ע"י הערב רב, כי האומות עצמם שהם לחוץ מתדבקות בישראל ע"י הע"ר, והאומות האלה הם סוד עצם ובשר. ובאמת סודם - פנימיות וחיצוניות, בסוד לאה - עצם, רחל - בשר.

אמנם עתה אפרש לך בזה סוד גדול מאד, ותדע כי אפילו השקר בהליכות מרמה הוא מתהלך בעולם, ולא במקרה, אלא שהוא צריך להיות אבד יען שקר הוא. דע כי כל הבריאה נחשבת כגוף אחד, הקדושה היא המוח, ויש עליה חיצוניות אחד הסובב אותה, וה"ס העצם: וחיצוניות עוד אחר, והוא הבשר. והאמת כי החיצוניות הוא אחת, ומתחלק לשנים - עצם ובשר, והבשר ה"ס החיצוניות ממש, והעצם הוא החלק היותר פנימי שבחיצוניות, הוא הקרב יותר אל הפנימיות, וסודם - עשו וישמעאל. אבל בחי' הקדושה עצמה היא מתחלקת לשלוש בחי' אלה, ומן העצם יונק העצם החיצוני, ונקרא עצם מת, ומן הבשר - הבשר אחר, ונקר' הבשר טמא. וצריך שתדע כי באדם למטה ניתן מקום לס"א להיות נאחזת בו בסוד יצ"ר, וזה בבחי' הבשר, ולכן למעלה גם כן מקום התדבקות הס"א הוא בבחי' הבשר, ובעצם הוא קרב אבל לא נדבק, ולכן מי שינק מן הבשר חילל יותר. והסוד כי על בני האדם כתוב (בראשית ו, ג) "בשגם הוא בשר" בסוד הבשר הנ"ל, ששם מקום האחז הס"א באדם. ולכן ע"כ הגיע החילול להגשים הקדושה בסוד בשר טמא, והנה על זה הבשר כתוב (שמות כב, ל) "בשר בשדה טרפה לא תאכלו" שצריך לדחות זה מן הקדושה שלא יתדבק, אלא "לכלב תשליכון אותו", שהוא הנצרי. והנה עד כאן פירוש הענין של השבע כוכבים בסוד השכינה.

ואומר עוד (זהר שם): שכן יש תריסר מזלות, שהם שרשי הנשמות בסוד הקדושה - י"ב שבטים, וי"ב נשיאים בקליפה, שהם שרשי נשמות הקליפה. והנה הרשעים הם בסוד מיתה, שהוא חסרון אור כנ"ל, והוא בחינת שרץ כנ"ל המטמא לגוף בכל בחינותיו, ואפילו לכהן מגיע, אך בסוד זה כתוב (ויקרא כא, יא) "לאביו ולאמו לא יטמא", שבכח אביו ואמו שמאירים עליו אינו מקבל טומאה, כי אין הס"א יכולה לשלוט עליו.

ואמר עוד (זהר שם): "אליהו לא תתעכב" וכו׳, וסוד הענין, כי לפי אותו הגילוי שהיו הם מתגלים באותה הפעם לרשב"י - כך היה נתקן איזה תקון לפי בחינת הסודות ההם אשר היו מתגלים שם. ותדע שאליהו נפקד על כל תיקוני ישראל להגיעם אל משיח להכין לגאולה, ועל כן הוא עומד עמו, והוא המבשר לפניו. והנה לפי התיקון...**